שלום וברכה מורי ורבותי!
היום יום ג' בכסלו ועל פי מגילת תענית הקדומה, זהו יום שנקבע על ידי חכמי ישראל ליום שמחה וליום טוב.
מה קרה ביום הזה?
ביום הזה ניצחו המכבים את היוונים. ביום הזה ניצח עם ישראל את מי שניסה להשמיד את הרוחניות שלו ואת שמו המקורי והאמיתי.
למה היום הזה לא נקבע ליום חג החנוכה? מדוע אנחנו ממתינים עד יום כ"ה בכסלו בכדי לחגוג את חג החנוכה?
כי החשמונאים ישבו עם עצמם וקבעו שהיום המדהים והנפלא אמור להיות לא ברגע שמנצחים, אלא ברגע שמצליחים לבנות, כלומר, סיום הגלות זה נחמד אבל התחלת הגאולה היא המשהו האמיתי והנכון שאותו אנחנו צריכים לחגוג.
אם זכינו וניצחנו את הגויים, אם זכינו וניצחנו את מבקשי נפשנו, אנחנו עדיין בתחילת התהליך. כי סיומו של התהליך הוא כאשר זכינו לכונן מחדש את בית המקדש, לטהר אותו ולהדליק את המנורה.
אז למה אני מספר לכם את זה? האם זה לא מיותר לדבר על כך היום?
קודם כל "כל יום חג", ואם נכנסה סיבה לחגוג גם היום, כולנו קופצים על המציאה ויש לנו יום טוב נוסף.
אבל דבר נוסף אנחנו צריכים ללמוד מכאן לכל אורך החיים הקבוע שלנו.
אם פתרנו בעיה, זה לא אומר שהגיע הזמן לחגוג. אנחנו אמורים לחשוב על אותו שטח כבוש, מה אנחנו מקימים, איך מחליפים את אותו חושך שהצלחנו להיפרד ממנו באור, איך עוזבים את הרע ונדבקים בטוב.
"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו) סור מרע זה שלב, אבל זה שלב ראשון. השלב של ה'עשה טוב' הוא השלב הנכון והאמיתי והקבוע.
גם אם הצלחת לעצור מישהו מדרדור, גם אם הצלחת להחזיר את בנך הביתה, זה לא מספיק. תכוון אותו לדרך הנכונה, שלח אותו למקום טוב ותוודא את עלייתו הרוחנית.
זה נכון לגבי אחרים וזה נכון גם לגבי עצמנו. לא מספיק להפסיק להידרדר, אלא צריך להתחיל ולטפס. והחיים הם כמו מדרגות נעות כלפי מטה, מי שלא עולה – יורד!
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!