שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, למען חינוך הילדים שלנו.
ושימו לב טוב!
תופעת ה'נשירה' בעקבות הקורונה, הולכת ומחריפה בתקופה האחרונה,
בעיקר בעקבות אותם שרק עכשיו "עלו עליהם" והבינו עד כמה הם הידרדרו בתקופת הקורונה.
אלו שהיו ללא מסגרת, אלו שפרצו ימינה ושמאלה, ואלו שהמנהלים הגיעו ואמרו להורים באופן חד משמעי ש: "למסגרת הזו הילדים שלכם לא יחזרו!".
זהו שבר שאין כדוגמתו.
אבל אנחנו אמורים להתייחס למשבר הזה בצורה מפוקחת, ויחד לצאת ממנו.
ארבעה סעיפים בלבד!
סעיף ראשון, לעולם, ואין על מה לכעוס על הילד.
הילד הזה עבר משבר השווה בגודלו ובטראומה שאותו הוא מעביר לנו, לפחות כמו מלחמת העולם השניה.
הבן שלנו עבר שואה, רק שבמקום שואה קוראים לזה "קורונה",
העולם התהפך, הדברים השתנו, מוסדי ארץ התמוטטו,
אין לנו שום אשמה בילד הזה.
מעבר לכך,
אין לנו שום אשמה במנהל, כי בדיוק כמו שהילד לא מבין מה הוא עשה, גם המנהל הזה לא מבין מה הוא עשה.
כי אם הרב בעדני שליט"א שמע מהסטייפלער זצ"ל שהאפשרות היחידה "להעיף" בחור מהישיבה ולסלק אותו לרחוב,
הוא רק כאשר הוא הורס באופן ודאי את החברים שלו במקום, וגם את זה רק לאחר שמקימים בית דין של שלושה, שיושב ודן בנושא על כל ההיבטים החיוביים והשליליים שבו,
אז אוי לנו מיום הדין, תרתי משמע!
הדבר השלישי, לעולם לא מרימים ידיים ולא מתייאשים,
מחפשים יחד את המקום הבא או מנסים לחזור למקום הקודם.
כאשר מנסים באמת בצורה טובה ומכל הלב – צומחות ישועות.
לפעמים מוצאים את המקום הבא הטוב כל כך, עד שמודים למנהל מהמקום הראשון שהוציא את בננו מאותו מקום שלא באמת היה מתאים לו, גם ללא קשר לקורונה.
והדבר האחרון,
כמו תמיד,
במהלך כל התקופה הזו, מרעיפים על הילד חום ואהבה ללא הגבלה!
שופכים עליו כמויות, טונות, של אהבה, מסבירים לו עד כמה אין כמוהו בעולם, מסבירים לו עד כמה אוהבים אותו בלי קשר למה שהוא עושה או למה שחושב עליו המנהל.
"כי לא משנה מה כולם מדברים עליך, אתה תמיד תהיה בשבילי נסיך ומלך העולם!".
ברכת הצלחה רבה לכולנו, ובעיקר להורים ולילדים שמתמודדים במשבר העצום והנורא והקשה הזה, שנזכה כולנו לצאת ממנו לחיים טובים ולשלום,
חזקים יותר, טובים יותר ומושלמים הרבה הרבה יותר,
וברוכים תהיו!
