בוקר שבת קודש שמחת בר המצווה של הגאון רבי אברהם שטרנבוך זצ"ל. למקום השמחה מגיע אדם ובפיו הודעה בהולה ומקוטעת: "שלושה יהודים שנמלטו מהנאצים הארורים ימ"ש נכנסו לגבולות שווייץ, ונתפסו על ידי משמר הגבול."
המשמעות היתה ברורה, מי שנתפס מבן 16 ועד 60 שנה, אחת דתו להימסר בחזרה לידי אנשי הגסטאפו ימ"ש. אין צורך להאריך במשמעות העניין.
מיד כששמעו אביו ואמו של חתן בר המצווה הגאון רבי אברהם שטרנבוך זצ"ל את הבשורה, עזבו את מקום השמחה והחלו בהתייעצות קדחתנית, מה עושים כדי להציל את שלושת היהודים שגורל נורא מרחף מעל ראשם.
למעשה לא היה להם שום קצה חוט כיצד לסייע למסתננים היהודים. הם לא ידעו מהיכן הסתננו, באיזו יחידה של משמר הגבול הם עצורים, לא היה להם בכלל מושג אם מדובר בגבול גרמניה או בגבול צרפת, אולי זה בכלל בגבול עם אוסטריה, וכי חסרים מעברי גבול לשווייץ ?! יתירה מזאת, נניח שיצליחו לאתר את מקום הימצאם של היהודים האומללים. במה הם יכולים לעזור? הרי מדובר בתקנות ברורות שכתובות 'שחור על גבי לבן'. שווייץ היא מדינה מסודרת, 'יקית', הם לא יודעים 'חכמות', אם החוק קובע שצריכים לגרש 'מסתננים' מה אפשר לעשות בכדי להציל אותם?
אבל זה בדיוק הסיפור של משפחת שטרנבוך: העובדה שאין שום סיכוי להצליח, לא עצרה בעדם לנסות לחשוב ולפעול בדבר הצלתם.
ישבו וחשבו איך משיגים מידע על מקום הימצאם של השלושה, עד שהסבא ר' יצחק העלה רעיון. אח היה לו, רבי אליהו שמו, שהתגורר גם הוא בשווייץ והיה עוזר להם רבות בפעולות הצלה. רבי אליהו היה אדם טוב בטבעו, והיה מיטיב עם כל אדם. בחנותו היתה מועסקת גויה שווייצרית שגם היא זכתה פעמים רבות ליהנות מחסדיהם של המעסיקים רבי אליהו ורעייתו, שהתנהגו אליה בצורה טובה ומכבדת.
באחרונה התחתנה אותה עוזרת עם שוטר, והם חשבו לנסות לבקש ממנה עזרה שתשיג דרכו מידע על מקום הימצאם של היהודים המועמדים לגירוש.
מיד צלצל ר' יצחק לאחיו למרות שידע שאחיו לא אמור בכלל לענות לטלפון בשבת, אבל זה בכלל לא משנה, הם התקשרו שוב ושוב עשרות פעמים, עד שהוא הבין שכנראה מדובר בפיקוח נפש ואכן הרים את השפופרת.
שמע האח את הבקשה ומיד פנה לעוזרת שנדהמה לגלות שהמעסיק היהודי שלה פתאום מחלל שבת… הסבירו לה את הדחיפות והיא אכן הסכימה לקשר את רבי יצחק שטרנבוך ורעייתו, עם בעלה השוטר. חיש מהר צלצלו לתתחנת המשטרה בה שירת אותו שוטר שהיה אז בתפקיד, ולשמחתם הגדולה הוא ענה להם: "כן, אני נמצא עכשיו בתחנת המשטרה, ושלושת המסתננים היהודים יושבים כרגע ממש מולי, בחקירה"!
השלב הבא היה הפעלת לחץ ותחנונים. הם גייסו גם את אשתו של השוטר שתתחנן אליו שיחוס על השלושה, ובסופו של דבר השלושה אכן שוחררו וקיבלו אשרה להישאר בשווייץ. חייהם ניצלו ממוות בטוח , הודות לבני הזוג שטרנבוך שלא הסתכלו כלל על סיכויי ההצלחה, הם פשוט עשו עד היכן שידם מגעת, ובסייעתא דשמיא ידם הגיעה רחוק ושלושה יהודים ניצלו ממוות לחיים.
" וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה" [שמות פרק כח]
לכאורה פסוק זה לא שומר על סגנון אחיד. תחילה הוא מדבר על 'חכמי לב' בלשון רבים, ותוך כדי דיבור הוא עובר ל'אשר מלאתיו' לשון יחיד. מה ההסבר לכך?
רבינו החתם סופר עונה על השאלה הזאת בתשובה שהיא יסוד לכל יהודי באשר הוא: הקב"ה אומר למשה רבינו "אתה תדבר אל כל חכמי לב", קח אותם, ומה תגיד להם, "אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו", תדבר אליו בלשון יחיד: אתה! כן, אתה! הקב"ה מלך כל העולמים, אדון כל הנשמות הנותן חכמה לחכמים, אשר בידו רוח חי ובשר כל איש, הוא בכבודו ובעצמו מילא אותך, כן אותך! ברוח חכמה! אתה שומע?! הקב"ה נתן לך את הכח, אתה תרקום רקמה, תרדד טסים של זהב לציפוי, תתיך נחושת ליצירת ווים וקרסים, אתה תבשל סממנים כדי לצבוע את הצמר בארגמן ובתכלת, ואתה! עם הפעולות הגשמיות שלך, עם החכמה שהקב"ה מילא אותך, תבנה את המשכן, ותגרום להשראת השכינה בתוך כלל ישראל! ואל תגיד 'איני יכול', 'כבד ממני המשא הזה'.
אל תחשוב אפילו לא לרגע קט שאין שום סיכוי להצליח "וכיצד יוכלו המעשים של איש פשוט וקטן כמוני לייצר משכן לבורא העולם". לא ולא! "אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה " , כל אחד ואחד בפני עצמו קיבל את הכח השמיימי הנדרש לו כדי למלא את הייעוד שנקבע לו.
מוסיף רבינו החתם סופר ואומר, שהציווי הזה למשה רבינו לא הסתיים שם במלאכת המשכן. זה ציווי נצחי ותמידי שפונה לכל 'משה' ו'משה' לאורך כל הדורות. כל רב, כל מנהיג עדה, כל ראש משפחה, כל הורה לילדים יש בו חלק של 'משה' שהוא צריך להדריך ולחנך את בניו, את משפחתו, את עדתו וקהילתו, והוא צריך לומר לכל אחד ואחד מהמושפעים על ידו בלשון יחיד, אתה מסוגל! אתה יכול! אתה נועדת לכך! הקב"ה נתן לך את כל הכלים המתאימים כדי למלא את הייעוד שלך: "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו", הקב"ה נטע בכל יהודי ויהודי את חיי העולם, את הפוטנציאל העצום להיות שר התורה בעצמו, את הכלים והיכולת לעשות את רצון ה' על הצד הטוב ביותר.
"לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". למרן הסבא מסלבודקא היתה דרך מאוד ייחודית בחינוך. מרן הרב שך זצ"ל היה מייחס לו על כל בניין 'עולם התורה' בדורות האחרונים. וזאת בכח החינוך העוצמתי והשורשי שלו. מרן הרב שטיינמן היה אומר ש"כל הג'וליקס למדו בסלבודקא", כלומר כל ה'בעייתיים', אלו שנסחפו מעט אחרי רוחות זרות והלכו להציץ ולרעות בשדות זרים ולמרות זאת, הסבא מסלבודקא, בכישרון העצום שלו בחינוך, העמיד אותם על הרגליים הרוחניות והפך אותם לגדולי עולם. רוב ראשי הישיבות היו תלמידיו או תלמידי תלמידיו וכך המצב גם היום.
איך הצליח הסבא מסלבודקא לעשות את הלא יאומן? איך הוא הצליח לבוא בחכמתו ולהפוך את לבם של בחורים שכבר התחילו לנטות ימין או שמאל, ולהחזירם לדרך הישר? התשובה היא אמון, הוא נתן בהם אמון! הוא היה אומר לכל אחד ואחד בלשון יחיד – אתה מסוגל. אתה יכול. יש לך את הכח! הפוטנציאל להצלחה בתורה טמון בתוכך ועליך רק לגלות אותו ולהביא אותו לידי ביטוי. אני בטוח שתצליח!
זהו יסוד הצלחה בחינוך לתת את האימון בעצמך בילדים שלך ובכך סלולה הדרך להצלחה בטוחה.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל ולרפואתה השלמה של הדסה שולמית בת חנה בתושח"י
