פריצת דרך היסטורית: ההזדמנות למזרח תיכון חדש

ישראל עשויה לעמוד בפני פריצת דרך היסטורית. ראש הממשלה נתניהו ימריא לוושינגטון לסדרת פגישות עם נשיא ארה"ב, טראמפ. משך שהותו, כשבוע, מרמז על אפשרות (בתקווה) להגיע להסדרים חשובים שישנו את מערכות היחסים של ישראל עם מדינות ערב, ובראשן סעודיה, ואולי אף עם סוריה ומדינות נוספות. זהו סוג של "מזרח תיכון חדש".

עזה: הבלם והמפתח

הבלם לכל הטוב הזה עלולה להיות עזה. אני סבור שיש לשים נקודה במלחמה בעזה. הגענו למיצוי רוב המטרות הביטחוניות; אולי לא הגענו אל הארץ המובטחת במלואה, אך השבנו את מרבית הביטחון ליישובים הסמוכים לגדר. לעולם לא יהיה ביטחון מוחלט, כשם שאין ביטחון מוחלט בגבול הצפוני וביהודה ושומרון. יתרה מכך, סיום המלחמה בעזה יחזיר לנו את כל החטופים ויאפשר לנו, הלוואי, הגעה להסכמים מדיניים שתועלתם למדינת ישראל אדירה.

ההזדמנות הפוליטית של נתניהו

המפתח בצד שלנו נמצא בידי ראש הממשלה, נתניהו. לאחר הניצחון במלחמה מול איראן, נתניהו נמצא בשיא התמיכה הציבורית למהלכים אמיצים. עכשיו זו העת לנצל את האשראי הגדול הזה וללכת למהלך אסטרטגי.

נכון, בן גביר וסמוטריץ' עלולים לפרק את הממשלה על רקע הסדר שאינו מספק לדעתם בעזה, אך על נתניהו לגלות את אותו אומץ שגילה מול איראן גם במגרש הפוליטי בישראל. אם בן גביר וסמוטריץ' יפרקו את הממשלה על רקע סיום המלחמה בעזה – הדבר יחזיר לליכוד מצביעים שעברו בינתיים למחנה האופוזיציה, כמו מפלגתו החדשה של בנט ומפלגתו של ליברמן.

מבחינה פוליטית, יש לשים לב שלפי מרבית הסקרים, למפלגות הקואליציה יחד יש כיום כ-50 מנדטים, שהם 14 מנדטים פחות מאשר היו להן לאחר הבחירות האחרונות. הליכוד של נתניהו יכול במהלך שייראה ממלכתי להשיב אליו רבים מהמצביעים החונים כעת במגרשן של מפלגות אחרות.

קדימה, נתניהו!

לכן, ייטיב לעשות נתניהו אם ילך קדימה ויעשה את הדרוש כדי לאפשר כינון מציאות חדשה במזרח התיכון וביחסים בין ישראל למדינות ערביות מתונות, כאמור, גם על חשבון עצירת המלחמה בעזה. בעיניי, שווה לשלם מחיר מסוים שם ולקבל פרס גדול במרחב הכללי והבינלאומי. בהצלחה, נתניהו.