השבוע חזינו בהתנגשות מקוממת בין בית המשפט העליון בראשות נשיאו, יצחק עמית, לבין הקואליציה המכהנת. בית המשפטי העליון, בשבתו כבג"ץ, החליט לדון בעתירה בדרישה להורות לראש הממשלה להדיח את השר לבטחון פנים, איתמר בן-גביר, מתפקידו.
עצם קיום הדיון היה, בעיני, מקומם. כל בר דעת יודע שהחוק בעניין פיטורי שרים על ידי ראש הממשלה הוא ברור ופשוט: רק לראש הממשלה מוקנית הזכות לפטר שר. נקודה. אין שום מקום לפרשנות. מצד שני ראינו בשנים האחרונות פעם אחר פעם אחר פעם שבג"ץ נוטל לעצמו סמכויות לא לו.
הדוגמא האקטואלית ביותר היתה לפני מספר ימים כאשר בג"ץ החליט לאשר למפגינים, בעת המלחמה, למלא את כיכר הבימה בתל אביב ב 600 איש, למרות שפיקוד העורף החליט שבעת מלחמה המספר הבטיחותי הוא 150 איש בלבד. כלומר, בג"ץ נטל לעצמו את האחריות על חייהם של עוד 450 איש.
זאת ועוד – הדיון התקיים בשבת, כאשר הנימוק לקיומו של הדיון דווקא ביום הקדוש לעם היהודי היה "פיקוח נפש". זוהי טענה אבסורדית – שכן אם לא היה מתקיים דיון בשבת – מספר המפגינים המותר היה על פי החלטת פיקוד העורף – 150 בלבד. כלומר, בג"ץ ראה בהוספת עוד 450 איש – פיקוח נפש. טענה אבסורדית ומקוממת כאחד.
ולכן, אם בנושא "קטן" כזה בג"ץ נוטל לעצמו חרות לפסוק בניגוד לכל דין וסמכות הגיונית – קטן עליו להחליט שלמרות החוק המפורש הוא יכול לדון גם באפשרות להורות לראש הממשלה לפטר שר.
הדיון עצמו היה מקומם. הרכב השופטים, ובעיקר נשיא העליון, יצחק עמית, התנהלו ביהירות כלפי עורכי הדין שייצגו את הממשלה, ובעיקר כנגד עו"ד דוד פטר. הם קטעו אותו פעם אחר פעם אחר פעם וכשהתקומם נגד זה הם הסבירו לו למה זה תקין. גם השופט כבוב הראה שהוא נפגע קשות מדבריו (המקוממים יש לומר) של השר בן גביר כלפיו וחיזק בעצם את טענתו של עו"ד פטר לפיה השופט כבוב נמצא בניגוד עניינים מול בן גביר.
שורה תחתונה – הרושם שהתקבל מהדיון הוא ששופטי בג"ץ אמנם שומרים לעצמם את הזכות כן להחליט בנוגע לפיטורי שרים – אבל הם לא יעשו זאת הפעם. הם מעדיפים הסדר כלשהו מאשר החלטה שעלולה להביא למשבר חוקתי במסגרתו ראש הממשלה לא יפטר את השר, למרות החלטתם.
הבחירות הקרבות ימנעו מהם את הרצון להיכנס לתוך מהומה שתפרוץ אם יקבלו החלטה על פיטורים. נמתין בסבלנות ובינתיים בואו נעסוק בנושא החשוב והדחוף יותר של הגנה על בטחון ישראל בכל חזיתות הלחימה.
