הקיץ כבר כאן, והלב של כולנו עדיין שותת דם מהטרגדיה הנוראה של משפחת שפיגל. מתוך ניסיון אישי כמדריך שחייה שמלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים, חשוב לי לשתף זווית ראייה קצת אחרת על הסכנות שבבריכה ובים. מה שנראה לנו טבעי ביום יום, כמו הליכה זקופה, מתנהג אחרת לגמרי במים. במים אנחנו לא "הולכים" אלא נעים בצורה שיותר דומה לריחוף. כדי להתקדם נכון צריך להיות בתנועה רציפה, בשכיבה שמצמצמת גרר, ועם נשימה מותאמת.
כאן מתחילה הבעיה. ילד, או אפילו נער, מגיע לבריכה עם ביטחון שצבר במים רדודים. הוא נכנס למים עמוקים בלי הדרכה מסודרת. בהתחלה הוא נאחז במעקה, מתרחק קצת וחוזר. שוב מתרחק, שוב חוזר. זה מצליח, הביטחון עולה, ואז מגיעה דחיפה קצת יותר חזקה. אבל בפעם הזאת, כשהוא מנסה לחזור, שפת הבריכה רחוקה בעוד מטר אחד בלבד. דווקא הרגע הקטן הזה עלול להפוך למסוכן.
כי אם נכנסים לפאניקה, הגוף חוזר לדפוסים שהוא מכיר מהיבשה: בעיטות חזקות, תנועות ידיים מהירות ולא מבוקרות. במקום להתקדם, הוא "טוחן מים". נוצרים סביב הידיים גלים של מים ואוויר שמפחיתים את היעילות, בדיוק כמו רכב שמסתובב בבוץ ולא מתקדם. במקביל הוא מנסה לעמוד במקום לשכב, מה שמגדיל את הגרר וגורם לשקיעה נוספת. והדבר המפחיד ביותר הוא שאף אחד כמעט לא שם לב. אין צעקות, אין דרמה גדולה. זה קורה בשקט מוחלט. לא סתם קוראים לזה "המוות השקט". חשוב לדעת שרוב מקרי הטביעה בבריכה לא קורים באמצע המים העמוקים, אלא דווקא קרוב מאוד לשפת הבריכה.
כמדריך שחייה, אני מקדיש זמן יקר לתרגול מצבים שבהם השחייה "הרגילה" משתבשת. אני מפריע בכוונה, משפריץ מים, גורם להוצאת הראש מהקצב, ומלמד איך לחזור מיד לתנועה נכונה. כי הפתעות תמיד יכולות להגיע, והיכולת לחזור לשליטה היא ההבדל בין לחץ לבין ביטחון.
ועכשיו, כמה מילים על הים. הים הוא לא בריכה. הוא חי, משתנה, ולא צפוי. כשיש גלים גדולים, הלב מתמלא שמחה, אבל חשוב להבין: כל גל שנשבר על החוף צריך לחזור חזרה לים כדי לפנות מקום לגל הבא. ואיפה המים חוזרים? דווקא באזורים שנראים שקטים יותר, בצדדים, לפעמים ליד שובר גלים. אותם מקומות שנראים "רגועים" עלולים להיות מסוכנים מאוד. מתחת לפני המים פועל זרם חוזר חזק שסוחף החוצה. תחשוב על הגל הגדול שראית קודם, רק הפעם הוא זורם מתחת למים.
ברגע שמרגישים את הסחיפה, הטעות הנפוצה היא להילחם. לנסות לשחות ישר חזרה לחוף. אבל אי אפשר לנצח זרם חוזר, גם לא אם אתה שחיין מצוין או מדריך מקצועי. המאבק רק מכלה את הכוחות. מה כן עושים? קודם כל, לא נלחצים. נותנים לגוף לצוף. הזרם החוזר נחלש אחרי זמן קצר, גם אם זה מרגיש כמו נצח. ואז שוחים באלכסון או במקביל לחוף, לא נגד הזרם, ונעזרים בגלים שמחזירים פנימה.
חשוב להיזהר במיוחד ליד שוברי גלים, כי בצידם השני הגלים נשברים על סלעים. וכמובן, כלל הברזל: נכנסים רק לחוף מוכרז ובשעות שבהן יש מציל. זו לא רק המלצה, זו הצלת חיים. אם נקפיד על הבנה, תרגול וזהירות, נוכל ליהנות מהמים בביטחון, ולצאת מהם לא רק רטובים אלא גם שלמים, רגועים ומלאי הודיה לה'.
