שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו של הרבי מטשיבין זצ"ל. הרב שהגיע לארץ ישראל, הפריח את השממה, הקים ישיבה, והפך את העולם לאחר לחלוטין.
הרבי מטשיבין היה מתמיד גדול, היה לו עמל תורה עצום, אחד מגאוני הדורות.
כחלק מזיכוי הרבים שלו, הוא היה מקפיד לארח ילדים קטנים בביתו ולבחון אותם על משניות בעל פה.
היה זה ביום שבת בצהריים. כאשר הרב שכב וישן את שנת הצהריים שלו, נשמעו נקישות על הדלת. הרב המשיך לנוח, הוא סבר שכאשר אותו אחד שנוקש יחוש שלא פותחים לו, יבוא לאחר מכן.
אבל הנקישות לא פסקו.
פעם אחר פעם נקש הנוקש בדלת. קם כבוד הרב, עטה עליו את החלוק, פתח את הדלת וראה ילד קטן. הוא שאל את הילד: "מה קרה?", והילד אמר לו: "באתי להיבחן על משניות בעל פה".
אמר לו כבוד הרב: "כאשר נוקשים שוב ושוב והדלת לא נפתחת, אולי זה אומר שבעל הבית ישן?".
הילד פקח על הרב זוג עיניים גדולות, עגולות וטהורות, ושאל בתמיהה: "האם יתכן שכבוד הרב ישן ביום שבת קודש?!".
השאלה הזו חלחלה למוחו של הרב ופילחה את ליבו כחץ.
ומאז מעיד הרב על עצמו שהוא לא הצליח להירדם ביום שבת.
שבת קודש. שעה של לימוד תורה בשבת שווה כמו אלף שעות ביום חול! איך אוכל להירדם?
גדולי ישראל ידעו משיחות של ילדים, מדברים שעברו לידם, לקבל מוסר ולהתחזק.
רבי ישראל סלנטר ע"ה, לילה אחד עבר ליד סנדלריה וראה שהסנדלר ממשיך בעבודתו. הוא פנה אליו ואמר: "האם אתה לא מתכוון ללכת לישון בשעה מאוחרת שכזו?", אמר לו הסנדלר: "כל עוד שהנר דולק, אפשר לתקן".
מאז ועד היום האמרה הזו מפלחת את ליבותיהם של חכמי ותלמידי המוסר.
אם נר הנשמה שלך דולק, ניתן לתקן.
מוסר צריכים ללמוד, אבל לא רק מתוך ספר, אלא גם מתוך כל מה שקורה לנו בחיים, מהדברים שעוברים לנגד עינינו. כי שום דבר לא עובר לנו סתם לנגד העיניים. מכל דבר ניתן ללמוד.
פותחים את העיניים, לומדים, מחכימים, וזוכים לעולם הבא ועולם הזה מוצלחים ומבורכים הרבה יותר.
ברוכים תהיו!
יפה קצר וקולע כמו תמיד .