שלום וברכה מורי ורבותי!
אנשים התרגלו לקבל חיזוקים מהסביבה.
כלומר, אני מרגיש טוב עם עצמי, אבל זה מאוד מאוד תלוי איך אנשים מתייחסים אליי. יש שמקבלים את החיזוקים שלהם מהבית – מהאשה, מהילדים, אחים, אחיות, הורים. יש כאלה שזקוקים לחיזוקים הללו מבחוץ – במקום העבודה, במקום הלימודים, ברחוב. ככל שהם מגיעים למקומות המוניים ויותר אנשים מכירים אותם ואומרים להם: "אין כמוך בעולם", זה עושה להם טוב על הלב.
את ההבדל בין שתי הקבוצות אנחנו רואים בימי הקורונה. אותם אנשים שהחיזוק שלהם מגיע מתוך הבית, ממשיכים לקבל את זה גם בימי הסגר, גם בימי בידוד וגם בימים בהם אסור לצאת מעבר לחצי קילומטר עד קילומטר מהבית.
אבל מה קורה לאותם אנשים שהתרגלו לקבל את החיזוקים מכל העולם כולו? מה קורה לזמר שרגיל לקבל את החיזוקים מיד לאחר שהוא מסיים שיר בהופעה?
אין הופעות, אין חתונות, אין מי שמזמין אותו לחתונה של עשרים איש.
מה עושים מהיום?
אותם אנשים מתחילים להרגיש לפתע פתאום חסרי תועלת, מבודדים, ואפילו לקבל תחושות של פחד. משהו ביציבות מתערער.
מה אנחנו צריכים לעשות בכדי להתגבר על זה?
שלמה המלך, לאחר שמלך על כל העולם כולו, הגמרא מביאה שתי דעות מה הוא מלך כאשר אשמדאי השליך אותו אל מעבר להרי מלכותו.
ישנה דעה שהוא מלך אך ורק על בגדיו, וישנה דעה שהוא מלך אך ורק על מקלו. מה זאת אומרת? האם הם צוחקים על שלמה המלך ואומרים שהוא מלך על המקל שלו?
התשובה היא חד משמעית לא.
אומר לך שלמה המלך: "בין אם יש לי ובין אם אין לי; בין אם מוחאים לי כפיים ובין אם לא, ברגע שאני יודע שאני מלך בזכות התוכן שלי, בזכות הערך שלי, בזכות הדברים האישיים שאני מאמין בהם, אני מולך אפילו על מקל ועדיין אני מלך".
כל אחד מאיתנו אמור, למרות כל החיזוקים מהסביבה, לקבל על עצמו את ההערכה ואת המבחן האישי מבלי כל קשר לסובבים אותו. וככל שאתה מעריך את עצמך בגלל שאתה מאמין שאתה עושה את הדבר הנכון, כך תהיה פחות תלוי באחרים, ולא משנה מה יעבור עליך, תמיד תצליח להרגיש יציב, שמח ומאושר.
ברוכים תהיו!
