שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו של מופת הדור, החזון אי"ש – רבינו אברהם ישעיהו קרליץ, זכר צדיק וקדוש לברכה.
ביתו של החזון אי"ש היה פתוח לכל אדם. היו מגיעים עם שאלות, עם התייעצויות, והיו גם בחורי ישיבות שהיו מגיעים לדבר איתו בלימוד – לשאול שאלות, לקבל תשובות, לקבל כח ולהמשיך הלאה.
באחד הפעמים הגיע בחור ישיבה לחזון אי"ש ואמר לו: "יש לי חבר שהחליט לסור מן הדרך, החליט להידרדר, הוא כבר שלם עם זה והוא מתחיל במעשים קשים וכואבים. מה הרב מציע לעשות?".
החזון אי"ש אמר לו: "בביקור הבא שלך, בוא אלי יחד איתו".
מיד הבחור קפץ על המציאה, רץ לחברו ואמר לו: "יש לנו ביקור משותף אצל החזון אי"ש, אתה מוזמן אליו".
הגיעו לחזון אי"ש, נכנסו לחדרו והחזון אי"ש שואל את הבחור הפוקר: "אמור נא לי, מה אתם לומדים בישיבה?". הבחור בקושי זוכר מה לומדים, באיזו מסכת ובאיזו סוגיה מדובר. אבל מלמעלה שלף את שמה של איזו שהיא סוגיה, ומיד החזון אי"ש מקשה לו קושיה עצומה, קושיה שאחד כמו החזון אי"ש יודע להקשות ולהפיל את כל אמות המידה המקובלות.
הבחור מתעניין, מנסה לזרוק מילה כלשהי של תשובה, והחזון אי"ש אומר לו: "איזו תשובה מדהימה, איזו תשובה יפה! אתה מדהים! בוודאי התכוונת למילים הבאות..", וכאן הרחיב החזון אי"ש והסביר את דבריו, הקשה עליהם קושיות נוספות ותירץ.
הבחור פצח בריקוד של התלהבות על כך שהוא בעניינים, ולא רק זה, אלא שהוא מצליח ליהנות סוף סוף מדבר כל כך מוזר ומנוכר בשבילו שנקרא גמרא.
כאשר יצא הבחור מחדרו, הבחור הטוב שהביא את הבחור הפוקר חזר חזרה לחזון אי"ש ואמר לו: "מה עשה כבוד הרב? לא דיברת איתו על אמונה, לא חיזקת את רוחו, לא חילצת ממנו הבטחה כלשהי שלפחות ישמור שבת".
אמר לו החזון אי"ש: "אל תדאג, מהיום יהיה לו 'טעם' בלימוד. היום התפקיד היחיד שלך הוא לא להתווכח ולא לשכנע, אלא להביא אותו לכאן מידי פעם ואני אעניק לו את הטעם ואת החיות בלימוד התורה הקדושה".
כל אחד מאיתנו היום, לזכרו ולכבודו של החזון אי"ש, מחפש את אותו אדם חלש אופי, את אותו אחד שנמצא קרוב לשוליים, את אותו ילד שכבר לא יודע מהיכן ולהיכן הוא רוצה ללכת, ובפרט בתקופת הקורונה הקשה כל כך, מכניס לו טעם בחיים, טעם ברוחניות, טעם בלימוד, כי את החושך לא מסלקים עם מלקות, אלא "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חובות הלבבות, שער יחוד המעשה, פרק ה).
ברוכים תהיו!
אין וידאו!