המשב"ק חושף: דין תורה מאיים לקרוע בימים אלו ישיבה מכובדת מאוד, לאחר שראש הישיבה זצ"ל נפטר לפני מספר חודשים וקרבות הירושה בה לא פוסקים
•
המשב"ק חושף: מספר בחורים שאינם נמנים על סלתה ושמנה של עולם הישיבות ואשר שקלו להתגייס לצה"ל, נסוגו מהחלטתם, לאחר שנודע להם כי ייאלצו לשבת בכלא הצבאי.
•
המשב"ק חושף: אחד מאנשי הצללים של המגזר הליטאי שנסע ביום חמישי ברכבת, נתקע גם הוא בהפגנות הפלג הירושלמי. אלא שאם הוא קיבל זאת עוד בהכלה, הנוסעים שסביבו מצאו בו קרבן וקיללו אותו קללה נמרצת כאילו הוא זה שחסם את פסי מסילות הרכבת.
•
המשב"ק חושף: בחורי אחת הישיבות החשובות בירושלים, דרשו בכוח הזרוע מאיש תקשורת במגזר, להסיר ידיעה אודות מריבה פנימית עקובה מדם בתוך הישיבה. המשב"ק שניחם את איש התקשורת, שב ומזכיר את פרשת השבוע והמסר להתרחק מהמחלוקת.
•
"עוצו עצה ותופר": אלפים ובראשם חברי מועצת גדולי התורה, ראשי ישיבות, דיינים ורבנים וכל ח"כי וצמרת דגל התורה והעסקונה החרדית, השתתפו אמש בשמחת החתונה לנכדת מנהיג עולם התורה רבינו ראש הישיבה הגרמ"ה הירש בת לבנו הגר"א הירש מרבני ישיבת סלבודקה. בתיעוד הנדיר נראה מרן שליט"א באופן חריג קם ממקומו לרקוד, כשהחלו הבחורים לשיר "עוצו עצה ותופר" לנוכח המלחמה המרושעת בעולם התורה.
מעמד הכתרת הגאון רבי ברוך אברהם פיינשטיין ר"מ בישיבת סלבודקה ובן רה"י הגר"ח לרב בית המדרש וקהילת מרכז פרדס כץ בבני ברק במעונו של מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי
לקראת מסע קרן עולם התורה בראשות מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א, עלה מרן רה"י הגרמ"ה הירש לברכת הדרך
צאתכם ובואכם לחיים ולשלום: מרן הגר"ד לנדו שליט"א ביציאה ממעונו לפנות בוקר למסע ההיסטורי למען קרן עולם התורה בארה"ב, החברותא של רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל הגרמ"י שניידר שליט"א בא ללוות ולהתברך.
מרן הגר"ד לנדו בעלייה למטוס שהעמידו לרשות חברי המשלחת
ובלכתך בדרך: גם במהלך הטיסה, לא פוסק ראש הישיבה מלימודו
טאטלע קום שון אהיים: רבבות בני תורה בריקודים במעמד האדיר של קרן עולם התורה ברחובה של עיר בלייקווד שבניו ג'רזי
המשב"ק השתתף גם בקריאת התורה במניין של מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו
המשגיח רבי דן סגל כעת בבית הנגיד ראלף הערצקא בארה"ב: "כמו שאלו שהשתתפו בבניית חומות ירושלים עד בית המקדש השני זכו להיזכר לנצח, כך יזכרו אלו שיתרמו להציל את התורה עכשיו". צילום: דניאל נפוסי
מרן רה"י הגר"א סאלים בישיבת משך חכמה בלייקווד, שם שהה כחלק ממשלחת גדו"י בראשות קרן עולם התורה
גם הראשון לציון ובעל 'הלכה ברורה', הגאון הגדול רבי דוד יוסף, נצפה שוקד על תלמודו וחיבוריו, במהלך טיסה למסע חיזוק מיוחד באירופה
בפלפול תורני עם רבני צרפת
במהלך הביקור, עברו ילדי הטף לפניו כדי להתברך
את ראש הישיבה הגר"צ מאזוז תיעד המשב"ק נושא את המשא המרכזי בעצרת מספד שנערכה בהיכל ישיבת 'דרכי העיון' עם תום השלושים להסתלקותו של אחיו עמוד ההלכה הגאון רבי רחמים מאזוז זצ"ל, מראשי ישיבת 'כסא רחמים', שהלך לעולמו בל"ג לעומר.
(צילום: חיים כהן)
בבני ברק נערכה שמחת ה'ווארט' להבה"ח משה זאיד, בן הרה״ג רבי חיים זאיד, עם בתו של הגאון רבי יחיאל בסיס, רבה של ראש העין. המשב"ק ממתין כבר לסיפור שבדרך
חריג: מוסדות קרעטשניף, סופדים לסרן אהד יערי הי"ד, שנפל בלבנון
האדמו"ר מסטראפקוב שליט"א בניחום אבלים אצל חבר מועצת העיר ירושלים, הרב אריאל גולן.
האדמו"ר מצאנז בסידור קידושין בחופת בת המשנה לר"ע בני ברק, הרב יוסף יצחק יעקבוביץ
צילום: משה גולדשטייןצילום: משה גולדשטיין
האדמו"ר מויטעבסק בריקוד הדסים מיוחד
עם הקלנועית המיוחדת: האדמו"ר מסקווירא שקם הבוקר מהשבעה על אחותו מרחמסטריווקא ע"ה, נכנס כעת למעמד חנוכת הבית של מוסדות סקווירא במונטריאול בשילוב שבע ברכות לנינתו
כאחד האדם: האדמו"ר ממבקשי השם בחזור מקניות לכבוד שבת
תלמידי ת"ת "חזון מאיר ובית ישראל" בירושלים בנשיאות האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא ובניהול המחנך הרב שמעון וזאנה, עלו למעונם של גדולי ישראל להתברך לרגל סיום מסכת שנלמדה בכתה.
כנס היסוד לבית הספר לבנות ”בית יעקב החדש” סניף רכסים בנשיאות הגרש"י זעפראני שליט"א
האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק בסעודת יארצייט לאחיו הרה"ק ר' אהרן אב"ד דברי אמונה זי"ע
האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק עורך אחרי התפילה שבע ברכות למקורבו, נכד אדמו"ר מטאלנא שליט"א
המשגיח ר' חזקיהו מישקובסקי שליט"א מראשי קרן ההסעות הגיע לאחל ברכת מזל טוב חמה ולבבית בחתונת בנו של הרב שרגא אלפר נציג דגל התורה בראשל"צ שפועל רבות למען ילדי הקירוב.
רבה של חדרה הרב ישראל מאיר ביטון, מתפלפל בלימוד עם ראש ישיבת בניין אב הגאון רבי דוד אברהם. בתווך, אביו הגר"ש ביטון, מרא דאתרא חדרה
האדמו"ר ממעז'יבוז' בעליה לקברה של רעייתו, הרבנית הצדקנית ממעז'יבוז' מרת רחל רוזנבוים ע"ה, לרגל השלושים לפטירתה
האדמו"ר שעוד מתקשה מהפרידה הכואבת, קרא מילה אחר מילה מנוסח המצבה, כשלצידו אביו האדמו"ר מראחוב ומקורביו
האדמור מצאנז שליט"א בניחום אבלים אצל בני הגאון רבי נפתלי קליין תלמיד חביבו של האדמו"ר השפע חיים מצאנז זצ"ל
שמחת החתונה לחתן בן הרה"צ ר' נפתלי צבי מאסקאוויטש בן כ"ק אדמו"ר משאץ, חתן כ"ק אדמו"ר ממכנובקא בעלזא, עם הכלה בת כ"ק הרה"צ רבי שמעון נתן נטע ראזאנפעלד מקארלין לעלוב, בן כ"'ק אדמו"ר מקארלין לעלוב זצוק"ל, חתן כ"ק הגה"ק מהרי"א מספינקא זצוק"ל.
צילום: אברומי ווינברג
בשל חילוקי דעות וחוסר הסכמה, מקורביו של הרב יעקב מאיר שפירא שליט"א החליטו להכתירו באופן עצמאי למרא דאתרא רמה ד'/4 בית שמש. כעת המשב"ק מקווה שגם התושבים וגדו"י יקבלו אותו לרב.
האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בברית לבן המשב"ק הרב הערשל גאלפערט בלונדון
חבר מועצת חכמי התורה הגר"א אלבז, משמש כמוהל בברית מילה במעונו של הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף
האדמו"ר מזוויעהל בציון התנא הק' רבי מאיר בעל הנס
האדמו"ר מקוז'ניץ מעתיר בתפילה על כלל ישראל בקבר מאמע רחל בבית לחם
בן האדמו״ר מצאנז בביקור אצל מנהיג העדה החרדית הגר"מ שטרנבוך
גם ראשי ארגון 'דגל ירושלים' עלו למעונו של הראב"ד
המשב"ק: בשל העובדה שמסע החיזוק של ראש ישיבת 'כסא רחמים' הגאון רבי צמח מאזוז בארה"ב, נקטע לפני כחודש בשל האבל הכבד עם הסתלקותו הפתאומית בסערה השמימה של עמוד ההוראה הגאון הפוסק רבי רחמים מאזוז זצ"ל, ראש הישיבה המריא השבוע שוב לארה"ב, יחד עם בנו הגרמ"ח מאזוז, מחשובי הרמי"ם וראש בית ההוראה, שם ימשיכו בשבועיים הקרובים את מסע החיזוק עבור ישיבת 'כסא רחמים'.
המשב"ק שולח איחולי רפואה שלמה לראש ישיבת בריסק הגאון רבי אברהם יהושע סולוביצ׳יק שעבר השבוע צינתור בבית חולים במרכז הארץ
הציבור נקרא לעורר רחמי שמים מרובים ולהעתיר בתפילה לרפואתו של אחד מזקני המקובלים, הגאון הצדיק רבי רחמים עטיה שליט"א, המאושפז בימים אלו במצב קשה בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם.
הרב עטיה נמנה על תלמידיו המובהקים של המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ומזה עשרות שנים מרביץ תורה ויראה לרבים, במהלך שנותיו העמיד תלמידים רבים בקרב ציבור בני התורה מעדות המזרח.
הרב הוא אביו של הגאון רבי אברהם עטיה שליט"א, מחבר סדרת הספרים "פניני בית לוי", וחמיו של הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.
בני משפחתו ומקורביו מבקשים מכלל הציבור לקבל על עצמם להתחזק בתפילה, לימוד תורה ומעשי חסד לזכותו, ולהעתיר לרפואתו השלמה בתוך שאר חולי ישראל.
שמו לתפילה: רבי רחמים בן ג'מילה, לרפואה שלמה במהרה.
השיר הסוחף "שימני כחותם", מתוך אלבומו האחרון של מוטי שטיינמץ "אמונה וביטחון", מקבל כעת גרסת קליפ לייב רשמית ומרהיבה. במהלך מעמד סיום סדר מועד של ארגון 'אורייתא' במתחם הדי סיטי, עלה שטיינמץ לבמה והגיש ביצוע לייב עוצמתי שסחף את אלפי המשתתפים באולם.
על ההפקה והניצוח המוזיקלי הופקד בני לאופר, יחד עם תזמורת מורחבת. כשעל ההרמוניות הופקדו מקהלת 'מלכות'.
לחן: יצחק פוקס | עיבוד וניצוח מוזיקלי: בני לאופר | קולות: מקהלת מלכות | הפקה: אליעזר מקלב | הפקה מוזקאלית: אלי לב | יחסי ציבור ותקשורת: ישראל רוזן
הכינו את עצמכם להתאהב בטעם המנחם של מאפה שמתפצח בפה. עם המצרכים הנכונים, תוכלו להגיש לשולחן יצירת מופת קולינרית שתשאיר את כל בני המשפחה עם טעם של עוד, במינימום מאמץ ומקסימום הנאה.
מצרכים – רשימת קניות
חבילת בצק עלים מצונן (על בסיס חמאה איכותית)
250 גרם גבינה לבנה 9%
150 גרם גבינת פטה מפוררת
100 גרם גבינה צהובה מגורדת
2 ביצים (אחת למילוי ואחת להברשה)
כף גדושה קמח
שומשום או קצח לעיטור
הוראות הכנה
מחממים מראש את התנור ל-200 מעלות, שכן חום גבוה הוא המפתח להשחמה אידיאלית.
מוציאים את בצק העלים מהמקרר רק ברגע האחרון לפני העבודה, כדי לשמור על מרקם אוורירי ופריך.
מכינים תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
שלבי הכנה
בקערה רחבה מערבבים את הגבינות, ביצה אחת והקמח עד לקבלת תערובת אחידה וסמיכה.
פורסים את בצק העלים על משטח עבודה וחוצים אותו לריבועים שווים בגודלם.
מניחים כפית גדושה מהמילוי במרכז כל ריבוע בצק.
מקפלים כל ריבוע למשולש ומהדקים היטב את הקצוות בעזרת מזלג למניעת נזילת המילוי.
מניחים את המאפים בתבנית, מברישים אותם בביצה טרופה ומפזרים מעל שומשום או קצח.
מכניסים לתנור למשך כ-20 דקות, עד שהמאפים שחומים ומשגעים.
טיפ של שפים: כדי להעניק למאפה מראה יוקרתי במיוחד, הברישו את הבצק בחלמון מהול בכף מים, ופזרו מעט מלח גס מעל השומשום רגע לפני הכניסה לתנור – זה משדרג את הטעם לרמה של קונדיטוריה פריזאית.
צה"ל ממשיך בפעילות הנרחבת לטיהור והשמדת רשת המנהרות התת-קרקעיות שנחשפה מתחת לרכס הבופור בדרום לבנון, ומפרסם הערב ממצאים חדשים מתוך אחד מהתוואים: מפות שהוצבו על קירות המנהרות וממחישות את השליטה המבצעית על יישובי הצפון.
כוחות אוגדה 36 פועלים להעמקת טיהור רשת המנהרות שתוכננה ומומנה על-ידי משטר הטרור האיראני. באחד מהתוואים התת-קרקעיים, בו אותרו המחבלים שניסו להימלט וחוסלו מהאוויר לפני כמה ימים, נמצאו המפות לצד ממצאים נוספים המעידים על החשיבות המבצעית שיוחסה למרחב.
רשת המנהרות בבופור, שנחצבה במשך שנים במימון איראני, נחשבת לאחת מתשתיות הטרור המשמעותיות ביותר שנמצאו באזור. לפי צה"ל, מדובר במתחם תת-קרקעי רב-מפלסי שנועד לשמש מרכז פיקוד ושליטה עבור מאות מחבלים, ובו חדרים המותאמים לשהייה וללחימה ממושכת. המתחם ממוקם במרחב בעל שליטה טופוגרפית על אזור אצבע הגליל, במרחק של כשישה קילומטרים בלבד ממטולה.
בצה"ל הדגישו כי הפעילות ברכס נועדה להשיג שליטה מבצעית על המרחב שמאיים על אזרחי ישראל ולהשלים את השמדת רשת המנהרות, כדי למנוע את האפשרות של חיזבאללה לעשות שימוש עתידי בתשתית שנבנתה לאורך שנים.
ברקע ההתקדמות המשמעותית של כוחות צה"ל בדרום לבנון והמאמצים הבינלאומיים לגבש הסכם בין ארצות הברית לאיראן, בישראל נערכים לתרחיש שבו הדרג המדיני יורה על עצירת ההתקדמות הקרקעית של הכוחות. משמעות ההחלטה, אם תתקבל, היא שייתכן ומדובר בימים האחרונים שבהם לצה"ל קיימת האפשרות לבצע תמרון עצים ולתפוס שטחים נוספים בשטח לבנון.
לפי הפרסום ב"כאן חדשות", במערכת הביטחון נערכים גם לצמצום התקיפות בעומק לבנון כדי שלא לפגוע בהבנות המדיניות המתגבשות בין וושינגטון לטהראן. עם זאת, גורמי ביטחון ישראלים הבהירו לכאן חדשות כי צה"ל אינו מתכוון לסגת מרצועת הביטחון בדרום לבנון במסגרת ההסכם, וכי סוגיית המשך השליטה במרחב תידון בשיחות המשא ומתן הישירות בין ישראל ללבנון, שצפויות להתקיים בארצות הברית בעוד כשבוע וחצי.
במקביל, לוחמי אוגדה 36 ממשיכים בהתקדמות צפונה. על פי דיווחים בכלי תקשורת בלבנון, הכוחות הגיעו לפאתי העיר נבטייה ונמצאים באזור רכס עלי טאהר, כשני קילומטרים מצפון למצד הבופור. נבטייה נחשבת לנקודה בעלת חשיבות אסטרטגית עבור חיזבאללה, לאחר שבמשך שנים הוקמו באזור תשתיות של משמרות המהפכה האיראניים וכוח קודס.
הדיווח מצטרף לפרסום קודם של כאן חדשות, שלפיו הדרג המדיני הנחה את צה"ל להימנע מפעולות שעלולות לפגוע בהסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן. לפי גורם המעורה בפרטים, צה"ל ממשיך לפעול בדרום לבנון אך התקיפות ממוקדות, בעוד הפעילות בביירות עדיין מוגבלת. במקביל, לפי מקורות, גם חיזבאללה הנחה את אנשיו שלא לבצע ירי לעבר יישובי הצפון. בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הדיווחים ומסרו כי מדובר ב"פייק ניוז".
על רקע המגעים המדיניים והחשש בישראל מפגיעה בהישגים המבצעיים, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני ושר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ התייחס לנושא וכתב: "אסור לתת לחיזבאללה לנצל את המצב לטובת פגיעה בצפון. הדרך היחידה: על כל ירי לעבר שטחנו יפלו עשרה בניינים בדאחייה. עוד הלילה. האיראנים גם בשעה זו מפעילים לחץ אטומי להפסקת המלחמה בלבנון ולנסיגת צהל."
בתוך כך, על פי הדיווח, ראש הממשלה בנימין נתניהו נעמד על הרגליים האחוריות מול הלחצים האיראניים להביא להפסקת הלחימה בלבנון ולנסיגת צה"ל, בעוד בצה"ל ממשיכים לנצל את חלון ההזדמנויות המבצעי שנותר לפעילות בשטח.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע כי מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן צפוי להיחתם באופן דיגיטלי כבר מחר (ראשון), במסגרת מהלך שנועד לסיים את המשבר המתמשך ולהוביל לפתיחה מחודשת של מצר הורמוז לתנועת כלי שיט בינלאומית.
על אף הביקורת החריפה על הסכם הכניעה לאיראן, טראמפ הציג את ההסכם כהישג מדיני משמעותי והדגיש כי מטרתו למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני. לדבריו: "ההסכם שלי הוא בדיוק ההפך מההסכם עם אובמה – חומה נגד נשק גרעיני". הנשיא שדבריו הוכחו לא פעם כהזויים, הוסיף: "מערכת היחסים שלנו עם איראן שונה וטובה בהרבה מזו של ממשלים קודמים. שום כסף לא יעבור ידיים".
על פי הדיווחים בכלי התקשורת הבינלאומיים, ובהם רויטרס, אקסיוס והגרדיאן, החתימה האלקטרונית נועדה להאריך את הפסקת האש, להסדיר את פתיחת מצר הורמוז ולהניח את התשתית לשיחות המשך בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית. עם זאת, למרות ההתקדמות, המחלוקות בין הצדדים עדיין רחוקות מפתרון מלא. גורמים אמריקניים הבהירו כי כל הקלה בסנקציות או הפשרת כספים תהיה תלויה בעמידה מלאה של איראן בהתחייבויותיה, לרבות הקפאת תוכנית הגרעין, סגירת מתקנים גרעיניים ודילול מלאי האורניום המועשר.
טראמפ אף הבהיר כי החומר הגרעיני יטופל באופן שיבטיח שלא יהווה עוד איום, ואמר כי הוא יושמד "באיראן או בארצות הברית" – אמירה שמשאירה פתוחה את השאלה האם האורניום המועשר יוצא משטח איראן או יטופל בתוכה, גם זאת בניגוד להצהרותיו מהעבר.
מנגד, בטהראן מציגים תמונה אחרת. לפי העמדה האיראנית, נושא הגרעין אינו חלק ממזכר ההבנות המיידי אלא יידון במסגרת משא ומתן עתידי. גם סוגיית גביית הכספים מספינות שיעברו במצר הורמוז לא ירדה לחלוטין מהפרק מבחינת האיראנים, אף שאין צפי ליישומה המיידי.
המתיחות בין הצדדים ניכרה גם ביממה האחרונה, כאשר טראמפ תקף את הדיווחים שיצאו מאיראן על פרטי העסקה והאשים את המשלחת האיראנית בפרסום מידע כוזב. לדבריו, הפרסומים הם "פייק" וכינה את הנציגים האיראנים "אנשים חסרי כבוד". בממשל האמריקני טענו כי ההדלפות נועדו לצרכים פוליטיים פנימיים באיראן ואינן משקפות את ההבנות האמיתיות בין הצדדים.
במקביל לחתימה המתוכננת, טראמפ צפוי להעלות את סוגיית איראן גם בשיחותיו עם מנהיגי מדינות ה-G7 ועם מנהיגי מדינות המזרח התיכון והמערב, במטרה לגבש מנגנון בינלאומי שיבטיח את חופש השיט במצר הורמוז ואת יישום ההבנות העתידיות. עם זאת, למרות ההצהרות האופטימיות בוושינגטון, גורמים איראניים כבר רמזו כי ייתכן שהחתימה לא תתקיים דווקא מחר אלא בימים הקרובים – דבר שממחיש כי הדרך להסכם סופי עדיין רצופה מכשולים.
מתיחות חריגה נרשמת בשעות האחרונות סביב מעצרו של אברך חסיד צאנז בנתב"ג, לאחר ששב מחו"ל יחד עם בתו הקטנה. על פי המידע שהגיע לידי "המחדש", האברך עוכב במשך שעות ארוכות בנמל התעופה, בעוד אשתו נותרה בחו"ל, והאירוע מעורר סערה בקרב גורמים חרדיים.
ב"עדה החרדית" רואים באירוע חציית קו אדום משמעותית. לטענת גורמים המעורים בפרטים, לאחר שבתקופה האחרונה נרשמה רגיעה יחסית בגל המעצרים והתקבלו מסרים שלפיהם לא צפויה הרחבה משמעותית של צעדי האכיפה נגד בני ישיבות ואברכים, עצם עיכובו של אברך ששב לארץ יחד עם בתו הקטנה נתפס כמהלך חריג וחמור במיוחד.
גורם בכיר ב"עדה החרדית" הזהיר בשיחה עם "המחדש" כי אם האברך לא ישוחרר באופן מיידי, צפויה תגובה חריפה מצד הציבור. לדבריו, "הציבור לא יקבל מצב שבו אברך מעוכב שעות ארוכות בנתב"ג יחד עם ילדה קטנה. אם האירוע לא יסתיים במהירות, התגובה תהיה חסרת תקדים".
לדברי אותם גורמים, בימים הקרובים עשויות להתקיים מחאות נרחבות סביב נתב"ג, כאשר בין היתר נשקלת האפשרות לשיבושים משמעותיים בפעילות הנמל. "אם לא יהיה שחרור מיידי, נתב"ג יהפוך למוקד המחאה המרכזי. הציבור רואה בכך עליית מדרגה נוספת במאבק נגד לומדי התורה, והתגובה תהיה בהתאם", אמרו.
לאור איומי 'העדה החרדית', האברך שוחרר לביתו לפני זמן קצר, עוד בטרם התקדש השבת.
על רקע ההתקדמות במגעים בין ארצות הברית לאיראן לקראת הסכם אפשרי, ראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר היום מסר חד וברור והדגיש כי ישראל לא תאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית צבאית.
דבריו מגיעים לאחר שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ הביע אופטימיות לגבי האפשרות להגיע להסכם מול טהרן, אך בישראל ממשיכים להדגיש את הקווים האדומים בסוגיית הגרעין.
"כל עוד אני ראש ממשלת ישראל – לאיראן לא יהיה נשק גרעיני" אמר נתניהו והוסיף: "יש ביני לבין הנשיא טראמפ הסכמה מלאה בנושא". נתניהו ציין כי "כבר למעלה מ-30 שנה אני בחזית המאבק הבינלאומי נגד תכנית הגרעין של איראן. אלמלא המאבק הזה לאיראן היו מזמן פצצות אטום להשמדת ישראל.
איראן פועלת להשמיד את מדינת היהודים, ואני מקדיש את חיי כדי למנוע מהם מלעשות זאת. כל עוד אני ראש ממשלת ישראל, זה לא יקרה" חתם את דבריו.
נתניהו וטראמפ אכן נמצאים בתיאום מלא סביב היעד המרכזי של מניעת נשק גרעיני מאיראן, וזאת בזמן שהשיחות בין וושינגטון לטהרן נמשכות והסכם המסגרת המתגבש עדיין מעורר מחלוקות סביב סוגיות הליבה, ובהן הגרעין, הטילים הבליסטיים וההשפעה האזורית של איראן.
אמש הודיעה לשכת נתניהו כי "הנשיא טראמפ שוחח עם ראש הממשלה נתניהו על מזכר ההבנות המתגבש עם איראן לכניסה למשא ומתן. אף שישראל אינה צד למזכר ההבנות, ראש הממשלה הביע את הערכתו למחויבותו של הנשיא טראמפ שההסכם הסופי בגמר המשא ומתן יכלול את הוצאת החומר המועשר, פירוק תשתיות ההעשרה, הגבלת ייצור הטילים והפסקת התמיכה של איראן בשלוחות הטרור שלה באזור".
גורמים מדיניים בישראל מבהירים כי למרות ההתפתחויות בזירה הדיפלומטית, ירושלים נחושה להמשיך במאבק נגד התבססות איראנית גרעינית. הצהרתו של נתניהו נועדה להעביר מסר הן לציבור בישראל והן לקהילה הבינלאומית, כי מבחינת הממשלה – מניעת נשק גרעיני מאיראן נותרה יעד עליון שאינו נתון לפשרות.
היה זה בימים שטרם נוסדו בהיכלי הישיבות הקדושות פנימיות ממוסדות, ותלמידי הישיבה היו לומדים תורה מתוך הדחק, תוך ויתור מוחלט על תענוגי העולם הזה. לחמם היה יבש כעץ, ומנת מימיהם צרה וקצובה, תלויה בחסדי בני העיר שהסכימו להעניק להם ארוחות דלות ('קעסט').
בחירוף נפש קיימו את דברי המשנה במסכת אבות (פרק ו' משנה ד'): "ועל הארץ תישן" – לא כלימוד תיאורטי, אלא כפשוטו ממש. מיטה בישיבה? המושג לא היה קיים, ומשכבם היה על הרצפה הקרה, כששק וחציר משמשים ככרית למראשותם.
אל תוך המציאות הבלתי אפשרית הזו הגיע חיים. בחור צעיר, רך בשנים, שהיגר מגליציה לפולין, שנים ספורות לפני שהתופת של מלחמת העולם השנייה פרצה. הוא הגיע במטרה אחת: לעסוק בתורת ה' התמימה.
סדר יומו היה מסלול ייסורים. בגמר יום הלימודים המפרך, כשהוא מותש, היה הולך לסעוד את לבו אצל אחד מבני העיר. ומשם? שם לא נגמר היום. הוא נאלץ לנדוד עוד כחצי שעה, נדודים ארוכים ומתישים, עד שהגיע לבקתת החלבן בקצה העיר. שם, תמורת שמירה על הרפת מפני זרים, הוקצה לו "מקום לינה" – כמה קרשי עץ חשופים ונוקשים מתחת לשולחן. כך בקיץ הלוהט, כשהזיעה מכסה את גופו, וכך בקרה המקפיאה של לילות החורף. הדרך לבקתת הרועים הייתה קשה לו לחיים, סובל היה מקור ומחום גם יחד, ומפחד הלילות בדרכים החשוכות. אך בתוך כל הקושי, חיים ידע: הטרחה כדאית. הכל כדאי מול הרווח העצום להיות 'בן תורה' ולהמית עצמו באוהלה של תורה.
כעבור שנתיים תמימות של סבל על קרשי העץ, הגיעה הבשורה המשמחת: יש מקום! ספסל בעזרת נשים התפנה, וחיים יוכל ללון עליו. השמחה שלו הרקיעה שחקים. לא בגלל הנוחות, אלא בגלל החשבון הפשוט: הוא לא יצטרך עוד לנדוד כל יום מהכא להתם ומהתם להכא. כל דקת נדידה תהפוך לדקת לימוד. ואכן, כך הווה. התמדתו יומם ולילה נשאה פרי, וזיכתה אותו להיקרא 'צורבא דרבנן'. סדר יומו החדש נמשך כך תקופת מה.
עד שהגיע היום ששינה הכל. הגאון הרה"ק רבי ישעיל'ה מישענע הי"ד הגיע לפולין לצורך טיפול דחוף בראייתו שהידרדרה. לרבי ישעיל'ה לא היה מקום ללון. גם להתאכסן בבתי יהודי העיירה גומלי החסדים הוא לא יכול היה, מפני שקשיי הראייה שלו דרשו סביבה מוכרת וקרובה.
חיים ראה את המצווה מול עיניו. "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה!" – ללא ספקות, בלא שהות של רגע, ובשמחה עצומה, מסר חיים את מיטתו היקרה – אותו ספסל בעזרת נשים – לרבי ישעיל'ה. הוא, חיים, חזר ללא היסוס לישון על הארץ, בבקתת הקש של החלבן. למרות הניסיון הקשה, למרות הידיעה שהוא חוזר לסבל ולקור, חיים שמח שמחה של מצווה על שזכה לעמוד בה בעוז.
חלפו הימים. פני השמים קדרו והנתכסו שחורים עת פרצה מלחמת העולם השנייה. חיות הטרף הנאציות ימ"ש, שביקשו לטרוף כל נפש יהודית, כיתרו את הישיבה. הם חיפשו קרבן, ותפסו את בחיר התלמידים, את חיים.
עלילת דם שפלה נרקמה: "הוא מרגל עבור האויב!", פסקו חד וחלק. חיים התחנן על חייו. הוא הסביר שאין בדבריהם שמץ של אמת, שאין לו בעולמו כלום מלבד ד' אמות של הלכה, שראשו ורובו רק בתורה. אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות ואטומות. ללא דין וללא משפט, נחרץ דינו על אתר: מוות בירייה.
בעת שהיה תפוס בידיו הכבדות והאכזריות של הנאצי הגורר אותו כאחד הריקים החוצה כדי להמיתו, נשא חיים את עיניו הדומעות לשמיים ונושא תפילה לממית ומחיה: "הן אמנם זכות בי – אין, אך אנא זכרה לי זכות מיטתי שעליה ויתרתי ובאומץ רוחי נתתיה לזולתי. את שכה חשקתי מסרתי. אנא, זכותה יעמוד לי להצילני. הושענא והושיעה נא!"
חיים ניעור מתפילתו לקול צעקת הנאצי: "עמוד על מקומך, דום!". המוחש היה מזעזע, המוות קרב. ואז… התרחשה התפנית המצמררת. הנאצי התקרב אליו, ובמקום ללחוץ על ההדק, לחש בארשת פנים משונה: "וכי סבור אתה שרוצח שפל הנני? נדמה לך כי אשפוך דם נקי על לא עוול? קום וברח! מהר ככל שתוכל הרחק מכאן, ולאן שיישאך הרוח, שלא יראו אותך יותר כאן לעולם!".
בעוד חיים בורח כל עוד נשמתו בו, ירה הנאצי ירייה לאוויר. הוא רצה שהקצין היושב בפנים יחשוב שהרגו. כך נשאר חיים בחיים, ונפשו הייתה לשלל.
ימים ושנים לאחר מכן, אותו בחור, חיים, שגדל והתמנה לרבה של אנטוורפן, פוסק הדור והדרו, מרן הרה"ג רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל, שהאיר את הארץ בגאונותו והיה לאבוקת אור תורה לכל שארית הפליטה, היה חוזר ומספר את הסיפור בלהט: "אותה 'עין טובה' שנהגתי לזולת והעברתי לר' ישעילה הי את מיטתי, היא זאת שהצילה את חיי. ומכאן מודעה רבה לאורייתא: 'טוב עין הוא יבורך' (משלי כב ט)!"
ויקח קרח: הטעות שהחריבה, והמתנה שמצילה ממוות
בפרשת השבוע אנו למדים על המחלוקת של קרח היא שורש כל חורבן. התורה פותחת בסיפורו: "ויִַּקח קֹרח" (טז, א), ומסיימת את הפרשה בעשרים וארבע מתנות כהונה: "וְזֶה־לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל־תְּנוּפֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖" (במדבר פרק יח). מהו הקשר בין תחילת הפרשה לסופה?
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, ברחו אלפי בחורי ישיבות לווילנא, עיר הבירה של ליטא, שהייתה אז עדיין ניטרלית. הרבי ממודז'יץ זצ"ל שהה גם הוא בעיר, ובשבת ערך את שולחנו הטהור. בחורים ליטאים רבים, שמעולם לא ראו 'טיש' של רב'ה, החליטו לבוא. הם ראו אותו מחלק שיריים – הובאה לפניו צלחת גדולה, הוא טעם ממנה מעט, ואת השאר חילק לציבור. תמהו הבחורים: "ילמדנו רבנו, מהו סוד השיריים?"
ענה להם הרבי: "השיריים מלמדים שלא תהיה מחלוקת". "הכיצד?" תמהו. והרבי הסביר: "כשאדם מוכן לתת את הצלחת שלו לאחרים – לא תהיה מחלוקת. מחלוקת נובעת ממצב שבו כל אחד רוצה את הצלחת רק בשבילו. וכשהוא עושה זאת מכל מנה ומנה שיש לו – הרי זה משובח".
הרבי הוסיף והסביר: פרשת קרח התחילה מכך שקרח רצה תפקיד לעצמו, זה היה שורש המחלוקת. משום כך מסתיימת הפרשה במתנות כהונה, שהן ההפך הגמור ובהן מלמדים אותנו לתת. קיבלת בן? תפדה אותו. קיבלת בכור בהמה? תן אותו לכהן. יש לך פירות? תן מהן מעשרות. אפית לחם? תפריש חלה. כך עליך לתת מכל מנה ומנה שיש לך. זו הדרך להישמר מפני המחלוקת.
יהודי הרוצה לשמור את עצמו ממחלוקת – צריך להרגיל את עצמו לתת משלו לשני. זה סוד ההצלחה בהימנעות ממחלוקת.
המשגיח, הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל היה נוהג לומר, כי הוא רואה על כל בחור שמגיע לישיבה בבוקר, מיהו ועד כמה הוא בעל מידות טובות. יש בחור שכשהוא נכנס ומגלה שאין לו סטנדר – הוא לוקח סטנדר של חברו. בחור כזה יודעים שיעשה מחלוקות רבות, משום שמטרתו בחיים פשוטה: לדאוג רק לעצמו. לעומתו יש בחור שנכנס פנימה, ומיד מסדר את הסטנדרים לידו ומניח עליהם סידורים לטובת הבחורים שעוד מעט יגיעו. בחור כזה יודעים שהוא אדם מיוחד.
גם בחדר אוכל ניכרים הדברים: יש בחור שמגיע לחדר אוכל, ומיד חצי מגש מן המנה המרכזית אצלו בצלחת… הוא לא חושב שיש עוד אנשים שצריכים לאכול. כל המטרה שלו לתפוס לעצמו. זכורני שראיתי בחור כזה, ועד היום יש לו בעיות בשלום בית. עניין זה רמוז במילים "ויקח קרח" – מקח רע לקח לעצמו, ומכאן שורש החורבן. יהודי שרוצה להצליח בחייו צריך לדעת לדאוג לשני!
לעומת אותה 'טובת עין' שהכניסה את רבי חיים בין החיים, הרי לעומת זאת 'צרת עין' מוציאה את האדם מן החיים, כאותה ששנינו במשנה (אבות פ"ב מי"א) "רבי יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם". ומבאר המאירי (שם) שעין רעה היא 'צרות עין', שאינו יכול לראות בטובת רעהו או בממונו וחומד את שאינו שלו. והפועל יוצא מכך הוא 'שמוציאין את האדם מן העולם', וכדברי רבי אלעזר הקפר (שם פ"ד מכ"א) שאומר: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". היינו הך, ותוצאותיהן הרסניות.
וניתן לומר שכוונת דבריהם על קרח 'שעינו הטעתו' היינו 'שצרת עינו' הטעתו. היא זו שהייתה בעוכריו והוציאה אותו מן העולם. הרי כל מחלוקתו נבעה מצרות עין וקנאה באהרון, במשה ובאליצפן. אותה עי"ן רעה היא זו שהטעתו, והיא זו שהביאה אותו ואת כל אשר לו לעמקי תהום רבה, ונבלעו באדמה. כך מצינו גם אצל אחיתופל שהיה רבו של דוד מלך ישראל, וגדול בתורה היה עד שכינוהו חז"ל (סנהדרין שם) 'מגדל הפורח באוויר' לרוב גדולתו בהשגת התורה. ומה עלתה לו בסופו? נגדע במיתה משונה ואיבד את חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. והכל בעבור שהיה צר עין בתלמידו דוד המלך (מכות יא.).
זוהי איפה תוצאתה המרה של אותה 'עין רעה' – אבדון וכיליון. ומדה טובה מרובה: על ידי עין טובה, ויתור ונתינה לזולת – תוצאותיו תוצאות חיים, כרבי חיים שניצל לחיים. והוא מה ששנינו (שם פ"ב מ"ט): "איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר: עין טובה". דרך החיים נתונה ביד העין: עין רעה מוציאה את האדם מן העולם, ועין טובה נותנת חיים.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל
בעוד העולם ממתין להכרעה האם ארצות הברית ואיראן יחתמו על הסכם היסטורי, בטהרן חושפים לראשונה את פרטי טיוטת מזכר ההבנות בן 14 הסעיפים, שמעוררת דאגה רבה בישראל בשל היעדר התייחסות לתוכנית הטילים הבליסטיים ולמערך השלוחות האזוריות של המשטר האיראני.
לפי דיווח של סוכנות הידיעות האיראנית "מהר", שצוטט גם בכלי תקשורת בינלאומיים, ובהם רויטרס והגרדיאן, הטיוטה עדיין ממתינה לאישור סופי של ההנהגה האיראנית, אולם היא כוללת דרישות משמעותיות מצד טהרן ובהן הפסקה מיידית וקבועה של הלחימה בכל הזירות, כולל לבנון, התחייבות אמריקנית שלא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן והכרה בריבונותה.
עוד דורשת איראן כי בתוך 30 יום יוסר לחלוטין המצור הימי, הכוחות האמריקניים ייסוגו מהאזור שסביב איראן ומצר הורמוז ייפתח מחדש תחת הסדרים ואחריות איראנית. במסמך מופיעה גם דרישה אמריקנית ובינלאומית להכין תוכנית לשיקום כלכלת איראן בהיקף של לפחות 300 מיליארד דולר, לצד הסרת הסנקציות על מכירת נפט ומוצרים פטרוכימיים והחזרת הגישה המלאה למשאביה הכספיים של טהרן.
על פי פרטי המתווה, במהלך 60 ימי המשא ומתן אמורים להשתחרר 24 מיליארד דולר מכספים איראניים מוקפאים, כאשר מחצית מהסכום תהיה זמינה לטהרן עוד בטרם יחלו השיחות המהותיות. בנוסף, ארצות הברית תתחייב שלא להוסיף כוחות באזור ולא להטיל סנקציות חדשות לאורך תקופת הדיונים.
באשר לסוגיית הגרעין, באיראן מדגישים כי ההסכם הסופי יתמקד בסוגיית הגרעין ובהסרת הסנקציות בלבד. טהרן תחזור על התחייבותה במסגרת אמנת ה-NPT שלא לפתח נשק גרעיני, אך במקביל הדגישה כי זכותה להמשיך בהעשרת אורניום ולהחזיק בחומרים מועשרים בתוך שטחה נשמרת.
בתוך כך, סוכנות הידיעות האיראנית מסרה: "המשא ומתן יתקיים במסגרת עקרונותיה של טהרן, המאשרים את זכותה להעשרה ולשמירה על חומרים מועשרים באיראן". עוד נמסר כי "קווי המתאר הכלליים של מזכר ההבנות אינם כוללים כרגע כל הסכם בנושא הגרעין". בנוסף הודגש: "איראן לא תתחייב להתחייבויות חדשות, ותוכנית הגרעין השלום שלה לא תשתנה בהתאם למזכר ההבנות".
אחד הסעיפים הרגישים ביותר מבחינת ישראל הוא העובדה שהדיון בתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ובתמיכתה בארגוני ההתנגדות הוסר לחלוטין מסדר היום של השיחות. מדובר באחת משלוש הדרישות המרכזיות שהציבה ישראל בתחילת המערכה, לצד טיפול בתוכנית הגרעין ופירוק ארגוני השלוחות של טהרן.
גורמים בישראל עוקבים אחר ההתפתחויות בתחושת הפתעה ותסכול, במיוחד לנוכח העובדה שישראל לא הייתה שותפה למגעים שהתקדמו במהירות. לפי הדיווחים, בירושלים מקווים כי ההנהגה האיראנית לא תאשר בסופו של דבר את ההסכם וכי המגעים יקרסו עוד לפני חתימה רשמית, אולם גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי יכולתה של ישראל להשפיע על השיחות במהלך 60 הימים הקרובים מוגבלת.
ההתפתחויות מגיעות לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הצהיר כי הצדדים קרובים להסדר משמעותי, אולם בטהרן הבהירו כי טרם התקבלה החלטה סופית וכי נוסח מזכר ההבנות עדיין נמצא בבחינה ואישור של הגורמים הרלוונטיים.
קשה להתעמת עם ידיד אמת: התקשורת חיפשה משבר ומצאה ויכוח בין בעלי ברית
זו הייתה מלחמה קצרה ממש. סבב שהסתיים מהר מהצפוי. לפתע נשמעו שוב ההתרעות והאזעקות המוכרות, שכמעט הספקנו לשכוח, והזכירו לכולנו ששום דבר במזרח התיכון לא באמת נגמר. הכותרות התחרו ביניהן: "מלחמת 17 השעות", "מלחמת המשוואות", "קרב הבלימה" ועוד. אבל מאחורי הטילים והתקיפות הסתתרה שאלה אחרת: מה באמת קרה בין נתניהו לטראמפ?
התקשורת מיהרה לדווח על עימות חריג בין השניים. היו מי שכבר מיהרו להספיד את היחסים המיוחדים בין ירושלים לוושינגטון. העיתונאי הקבוע שזוכה, לדבריו, לשיחות טלפון ישירות מהנשיא ("טראמפ אמר לי"), דיווח שוב על חילוקי דעות מהותיים ועל התנגדות חד משמעית של טראמפ לתקיפה ישראלית.
אלא שככל שנחשפו עוד ועוד פרטים, התברר שהתמונה מורכבת הרבה יותר. טראמפ אכן התנגד לתגובה ישראלית רחבה, אך לא משום שהתייצב לצד איראן, אלא משום שהוא ממשיך לחתור להסכם ומבקש למנוע הידרדרות נוספת. כל זה לא הפריע לו לתקוף בעצמו את איראן יממה לאחר מכן, בעקבות הפלת המסוק האמריקאי ובהמשך בגלל "אי התנהלותה התקינה של איראן".
בשיחה עצמה הבהיר נתניהו לנשיא, כי אי אפשר לעבור בשתיקה על ירי איראני לעבר ישראל. מאז השבעה באוקטובר התקבעה תפיסה חדשה: כל ירי לשטח ישראל מחייב תגובה. לא עוד הכלה ולא עוד ספיגה. הימים שבהם מדינת ישראל הייתה סופגת ומבליגה הסתיימו.
כאן בדיוק נוצר המתח. במשך שנים ידע נתניהו להתעמת עם נשיאים עוינים או ביקורתיים כלפי מדינת ישראל. מול אובמה זה קרה סביב איראן, ומול ביידן סביב המלחמה בעזה. אלא שטראמפ הוא סיפור אחר. הוא לא נשיא עוין אלא ידיד מובהק, אולי הידידותי ביותר שהיה למדינת ישראל בבית הלבן. דווקא משום כך ההתמודדות מולו מורכבת יותר.
בירושלים הודו השבוע כי "הרבה יותר קשה להתעמת עם ידיד אמת". לכן האתגר של נתניהו אינו רק לדעת לומר "לא" לנשיא האמריקאי, אלא גם לדעת מתי לומר "כן", ומתי למצוא את דרך האמצע.
את מבקריו של נתניהו זה כמובן לא משכנע. אם הוא אומר "כן" לטראמפ, הוא רופס ופחדן שהופך את ישראל ל"מדינת חסות". אם הוא אומר "לא", הוא מחריב את היחסים עם "הגדולה שבידידותינו" ומסתכסך עם החבר הטוב ביותר שהיה לישראל בבית הלבן. בקיצור, מה שיעשה יחטוף.
כך או כך, בסופו של דבר התקיימו שיחות אינטנסיביות בין הצדדים, בהשתתפות שר החוץ מרקו רוביו. נתניהו טען כי הבלגה תעניק לאיראן הישג ותשדר חולשה. טראמפ השתכנע לאפשר תקיפה מוגבלת ומדודה. ישראל תקפה, איראן הגיבה באופן מוגבל, והסבב הסתיים לפחות לעת עתה.
האירוע כולו מלמד על שינוי נוסף שעבר נתניהו מאז השבעה באוקטובר. בעבר נטה לדחות עימותים ולהעדיף שקט זמני. כיום הוא מוכן לקחת יותר סיכונים, אך עדיין מבין שהברית עם ארה"ב היא נכס אסטרטגי שאסור לשבור.
שורה תחתונה: התקשורת שוב חיפשה את הקרע הגדול בין נתניהו לטראמפ ובין מדינת ישראל לארצות הברית. בינתיים היא מצאה בעיקר ויכוח ענייני בין שני בעלי ברית, שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, אך שניהם עדיין נמצאים באותו צד.
צילום: אבי אוחיון לע"מ
הקרב על המשוואה
הסבב הקצר מול איראן הסתיים מהר, אך הותיר אחריו שאלה אסטרטגית חשובה בהרבה ממספר הטילים שנורו או היעדים שהותקפו: האם איראן הצליחה לקבוע משוואה חדשה מול מדינת ישראל?
האיראנים ניסו להעביר מסר ברור: כל פעולה ישראלית משמעותית נגד חיזבאללה בלבנון תגרור תגובה איראנית. בכך ביקשו לקשור בין טהרן, ביירות וחיזבאללה לחזית אחת. אם מדינת ישראל תפגע בדאחייה, איראן תגיב. אם חיזבאללה ייפגע, טהרן תתערב. זוהי המשוואה שהמשטר האיראני מנסה לכפות.
הסיבה לכך פשוטה: אחרי הפגיעה במערכי הטילים, בגרעין ובנכסים נוספים של איראן, חיזבאללה נותר אחד מנכסי ההשפעה החשובים ביותר של המשטר מחוץ לגבולותיו. חמאס כבר אינו מה שהיה, המיליציות בעיראק נחלשו, והחות'ים בתימן משגרים טילים בקמצנות אופיינית. מבחינת טהרן, חיזבאללה הוא הנכס האסטרטגי המשמעותי האחרון שנותר לה באזור. פגיעה קשה נוספת בארגון משמעותה פגיעה ישירה במעמדה האזורי.
מדינת ישראל סירבה לקבל זאת. כאשר נורו רקטות מלבנון, הגיעה תגובה מיידית. כאשר שוגרו טילים מאיראן, הגיעה תגובה נוספת. מבחינת נתניהו ושר הביטחון כ"ץ, חזרה למשוואות הישנות של הכלה הייתה נתפסת כחולשה מסוכנת. כאמור אחרי השבעה באוקטובר איש אינו רוצה לשוב למציאות שבה יורים על מדינת ישראל והיא מסתפקת בגינויים.
מבחינה צבאית, מדינת ישראל יצאה כשידה על העליונה. איראן לא הצליחה לשקם את היכולות שנפגעו במבצעים הקודמים, שיגרה מספר מוגבל של טילים והייתה הראשונה שהבהירה כי אינה מעוניינת בהמשך ההסלמה. גם התקיפות הישראליות השיגו תוצאות מבצעיות לא מבוטלות.
אלא שהתמונה אינה מושלמת: במדינת ישראל מודים בעקיפין שלא הופעל מלוא הכוח. היו יעדים נוספים שניתן היה לתקוף, והיו מי שקיוו להמשך המערכה. אלא שהדרג המדיני בחר לעצור מוקדם יותר. הסיבה ברורה: הרצון לשמר את היחסים עם טראמפ ואת המהלך המדיני הרחב יותר שהוא מבקש לקדם באזור.
כאן נמצא הוויכוח האמיתי. יש הטוענים שמדינת ישראל פעלה בעוצמה של 70 אחוז בלבד. אחרים סבורים שדווקא היכולת לעצור בזמן היא שהופכת ניצחון טקטי להישג אסטרטגי. השאלה שמרחפת כעת היא האם איראן אכן הורתעה, או שהיא רק מחפשת דרך אחרת לשוב למשחק.
ברקע מרחף גם ההסכם האפשרי בין ישראל ללבנון, שטראמפ מעוניין מאוד לקדם. באיראן מבינים שהסכם כזה יחליש עוד יותר את חיזבאללה, ולכן הם מנסים לטרפד אותו בכל דרך.
שורה תחתונה: מדינת ישראל ניצחה בסבב הזה, אך לא בנוקאאוט. איראן לא השיגה את יעדיה, אולם גם לא ויתרה על ניסיונה להשפיע על הנעשה בלבנון. מלחמת 17 השעות הסתיימה מהר, אבל המשוואות שנקבעו בה צפויות לעמוד למבחן עוד חודשים ארוכים.
מוג'תבא חמינאי. צילום: רשמי
הניצחון והיעד
אחד הוויכוחים המעניינים שהתפתחו לאחר סיום סבב הלחימה מול איראן, אינו עוסק בשאלה מי ניצח, אלא בשאלה מה בכלל היה יעד המלחמה. האם המטרה הייתה רק לפגוע בתוכנית הגרעין ובמערך הטילים, או שמא מדובר היה בשלב נוסף בדרך ליעד גדול בהרבה: הפלת המשטר האיראני.
מתברר שלא מעט גורמים במערכת הביטחון, ובפרט ב"מוסד", החלו לראות בהפלת המשטר את יעד העל של המערכה. לפי הפרסומים, בחודשים שקדמו למבצע נבנתה תשתית רחבה של פעילות חשאית, שנועדה לא רק לפגוע ביכולות הצבאיות של איראן אלא גם לערער את יציבות המשטר מבפנים. ההנחה הייתה שהלחץ הכלכלי, הסנקציות, הפגיעה בתשתיות והמבוכה הציבורית, יציתו בסופו של דבר מחאה עממית רחבה.
אלא שכאן בדיוק מתחיל הוויכוח: יש הסבורים שהפלת משטר איננה דבר שאפשר לייצא מבחוץ. אפשר להחליש, להכות ולערער, אך בסופו של דבר רק הציבור האיראני עצמו יוכל לבצע מהלך כזה. לפיכך במוסד קיוו שהלחץ הכלכלי יימשך, שהמשא ומתן בין וושינגטון לטהרן יקרוס, ושהמשטר ימשיך לשלם מחיר כבד גם לאחר סיום הלחימה.
מבחינת נתניהו, הסיפור רחב עוד יותר: מאז השבעה באוקטובר הוא זנח בהדרגה את מדיניות ההכלה שאפיינה אותו במשך שנים. במקום לנסות לקנות שקט זמני, הוא עבר למדיניות התקפית הרבה יותר. תחילה עזה, לאחר מכן לבנון, ולבסוף איראן. גם מבקריו מודים שמדובר בשינוי דרמטי לעומת נתניהו של השנים הקודמות.
השאלה היא מה קורה עכשיו: טראמפ אמנם תקף באיראן בעקבות הפלת במסוק האמריקאי, אך מאותת שהוא מעדיף הסדרים והסכמים. במדינת ישראל יש מי שסבורים שהפסקת הלחץ בשלב הזה תהיה טעות היסטורית, משום שהיא תאפשר לאיראן להתאושש. מנגד, אחרים טוענים כי מדינת ישראל כבר השיגה את עיקר מטרותיה ואין לה עניין להיגרר למלחמת התשה אינסופית.
כך או כך, המערכה מול איראן כבר אינה נמדדת רק במספר הטילים שהושמדו או במתקנים שהופצצו. הדיון עבר לשאלה גדולה הרבה יותר: האם אפשר לשנות את פני המזרח התיכון באמצעות החלפת המשטר בטהרן.
שורה תחתונה: אם בעבר דיברו על "הניצחון המוחלט" במונחים צבאיים, הרי שכיום יותר ויותר גורמים מגדירים אותו אחרת. מבחינתם, סיום המלחמה לא יהיה בהסכם כזה או אחר, אלא ביום שבו המשטר הנוכחי יפסיק לשלוט באיראן. השאלה היחידה היא האם מדובר ביעד ריאלי, או בחזון שאפתני שעדיין רחוק מאוד מהמציאות.
תקיפות באיראן
יסוד היסודות
הצעת חוק יסוד לימוד התורה, שעברה השבוע בקריאה טרומית בכנסת, נועדה לעגן בחוק יסוד את מעמדו של לימוד התורה כערך יסוד במורשת העם היהודי. בנוסח המקורי נכתב כי "מדינת ישראל תכיר במי שמקדישים את חייהם ללימוד תורה ממושך כמי שמבצעים שירות משמעותי למדינה ולעם היהודי".
הסעיף הזה צפוי לעבור שינויים בהמשך הליך החקיקה, אך הרעיון המרכזי נותר בעינו: עיגון מעמדו של לימוד התורה כערך לאומי. ח"כ הרב משה גפני, שהגיש את ההצעה, הסביר במליאה כי "לימוד התורה הוא שהחזיק את העם היהודי במשך אלפי שנים". בדבריו קרא את נאומו של הרב אברהם רביץ זצ"ל לפני 25 שנים בדיוק באותו נושא, שנישאו מעל בימת הכנסת.
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי מאז ומעולם היו ערכם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה ברורים לעם היהודי, ולכן מוצע לעגן את החשיבות הזו בחוק יסוד ולעודד לימוד תורה חוצה מגזרים. האופוזיציה ניסתה לסכל את המהלך, אך ההצעה עברה ברוב של 56 תומכים מול 42 מתנגדים.
על החוק חתומים ח"כ הרב גפני וח"כ הרב יעקב אשר, יחד עם ח"כ לשעבר שמעון רוט שהכין את ההצעה. בש"ס התגייסו אף הם לקידומה. ועדיין נשאלת השאלה: מדוע החוק עלה דווקא עכשיו, בסוף הקדנציה?
משיחות שקיימנו עם גורמים שהיו מעורבים במהלך עולה, כי הסיבה קשורה לניסיון הממושך לקדם את חוק הגיוס. עיקר המאמץ בהסדרת מעמדם של לומדי התורה באמצעות החוק המרכזי, מתוך חשש שחוק יסוד לימוד התורה יסבך או יעכב את קידומו. לכן הוא הונח בצד והמתין לשעת כושר.
אלא שחוק הגיוס נתקע פעם אחר פעם, בתירוצים שונים של נתניהו, מריחת זמן וסחבת של הקואליציה, התעקשות הייעוץ המשפטי של הוועדה והממשלה על סעיפים רבים והפיכתם לבעייתיים. בהמשך זה התעכב בשל התנגדותו של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ולאחר מכן של ח"כ יולי אדלשטיין, שעמד בראשות ועדת חוץ וביטחון.
בשלב מסוים התברר כי אין טעם להמשיך ולהמתין, והוחלט לחזור לחוק יסוד לימוד התורה, שאינו מהווה תחליף לחוק הגיוס שלא קודם, אלא כהכנה לחוק גיוס חדש בעתיד.
משפטנים שבחנו את ההצעה סבורים כי יהיה קשה מאוד לפסול אותה, משום שאינה עוסקת בגיוס אלא בערך יסוד. גם אם הבג"צ כבר הרחיב בעבר את גבולות סמכותו עד כדי פסילת חוקי יסוד, קשה הרבה יותר לפסול חוק המגדיר ערך לאומי ועקרוני.
זו גם הסיבה שלא הייתה התעקשות על הסעיף שהשווה בין לימוד תורה לשירות צבאי. ההבנה הייתה שסעיף כזה יספק עילה מיידית לפסילה. במקום זאת בחרו מקדמי החוק לקבוע את העיקרון שלפיו לימוד תורה הוא תרומה משמעותית למדינה ולעם היהודי, ובכך לתת מענה עקיף גם לטענות השוויון שמלוות את הדיון בחוק הגיוס.
הכעס הפוליטי הופנה בעיקר כלפי חברי הקואליציה שהתנגדו לחוק: דן אילוז ויולי אדלשטיין מהליכוד ומשה סלומון מהציונות הדתית (שלושתם חובשי כיפות). מנגד, חברי הכנסת הערבים כלל לא נכנסו להצבעה, למרות ניסיונות מצד האופוזיציה לגייסם להתנגדות, כחלק מהבנות ושיתופי פעולה ארוכי שנים עם המפלגות החרדיות.
צילום: נועם מושקוביץ/ דוברות הכנסת.
האם נתניהו יתמודד פעם נוספת?
הרחש בחש שמתנהל זה כמה שבועות במחוזות האופוזיציה והתקשורת סביב האפשרות שנתניהו לא יתמודד בבחירות הקרובות, קיבל השבוע זריקת עידוד מפתיעה דווקא מהנשיא טראמפ. דבריו, לפיהם אין ודאות שנתניהו אכן יתמודד פעם נוספת, הפכו מיד לכותרות ראשיות ולגל של פרשנויות: האם טראמפ יודע משהו שהציבור בישראל עדיין אינו יודע?
בליכוד מיהרו להגיב באופן חריג ומהיר. "נתניהו יתמודד בבחירות הקרובות ובעזרת השם ינצח". אולם עצם הצורך בהודעה כה נחרצת, מלמד עד כמה השאלה הזו כבר אינה נחשבת דמיונית. במשך שנים איש לא העז לעסוק ברצינות ב"יום שאחרי נתניהו". כיום הנושא עולה שוב ושוב, גם אם לא בגלוי.
ובכל זאת, מי שמתבונן במעשיו של נתניהו מתקשה למצוא סימנים לפרישה קרובה. הוא פועל לאיחוד בין בן גביר לסמוטריץ', מנסה לשמר את הברית עם המפלגות החרדיות, נלחם על שריונים בליכוד, משקיע במינויים ארוכי טווח (מבקר המדינה) ונערך לבחירות כאדם שמתכוון להתמודד, לא לפרוש. כך אינו מתנהג מי שכבר החל לארוז את לשכתו.
מנגד, יש מי שסבורים שנתניהו משאיר לעצמו פתח יציאה. אם יגיע למסקנה שהניצחון אינו בהישג יד, או שייאלץ לבחור בין הפסד פוליטי לבין פרישה מכובדת, הוא עשוי להפתיע ברגע האחרון, לקבל הסדר חנינה במשפטו ולפרוש. נתניהו מעולם לא אהב לסגור לעצמו אופציות מראש, בוודאי לא בנושאים הנוגעים לעתידו האישי והפוליטי.
התרחיש הזה מעלה מיד שאלה נוספת: מי יירש את נתניהו? בליכוד מוזכרים שמות רבים: יריב לוין, ישראל כ"ץ, ניר ברקת ואחרים. ספק אם מי מהם מסוגל כיום להיכנס לנעליו. רבים במערכת הפוליטית עדיין סבורים שהאדם שהיה המתאים ביותר לתפקיד הוא דווקא גדעון סער. אלא שהמהלכים שעשה בממשלת השינוי, ובהם גם תמיכתו במינויה של גלי בהרב מיארה, ממשיכים לרדוף אותו פוליטית.
גם הסקרים מוסיפים שמן למדורה. לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 61 אחוז מהציבור סבורים שנתניהו לא צריך להתמודד בבחירות הקרובות. הנתון המעניין יותר הוא שכרבע ממצביעי הליכוד, יהדות התורה והציונות הדתית שותפים לעמדה הזו.
לכך מצטרפים דבריו של ניר חפץ, שטען כי סביבת טראמפ אינה רואה אסון באפשרות של בחירת גדי איזנקוט לראשות הממשלה. גם אם מדובר בהערכה בלבד, היא מלמדת כיצד נתפסת כיום השאלה בירושלים ובוושינגטון כאחד.
שורה תחתונה: כל עוד נתניהו מאמין שהוא יכול לנצח, הוא יתמודד. אם ירגיש שהניצחון חומק ממנו, ייתכן שישקול מסלול אחר. בינתיים אין סימני פרישה, אך עצם העובדה שטראמפ העלה את האפשרות הזו בקול רם, הפכה את שאלת "היום שאחרי נתניהו" מנושא תיאורטי לדיון פוליטי ממשי.
ויתכן שיש עוד אפשרות: מי שלא רוצה את נתניהו כראש הממשלה הבא, עשוי (או עלול) לקבל אותו כנשיא המדינה הבא לאחר הרצוג.
צילום: יונתן סינדל – פלאש 90
טראמפ בירידה
הנשיא טראמפ לא מפסיק להתרברב שאילו היה מתמודד בישראל על ראשות הממשלה, היה נבחר ללא קושי. עד לא מזמן הוא אכן היה כמעט קונצנזוס ישראלי. בימין שיבחו את העברת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות ברמת הגולן והמאבק בהסכם הגרעין. בשמאל העריכו את חלקו בהחזרת החטופים ושמחו בכל פעם שהצליח להביך את נתניהו. אלא שבשבועות האחרונים מתחילים להופיע סדקים ראשונים במעמדו של הנשיא בדעת הקהל בישראל.
סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם השבוע חושף ירידה חדה באמון הציבור היהודי בכך שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל טראמפ. לפני שלושה חודשים סברו כך 64 אחוזים מהיהודים, ואילו כיום רק 41 אחוזים. גם בימין נרשמה ירידה חדה מ־70 אחוזים ל-48 אחוזים בלבד. מדובר בנתון חריג במיוחד עבור מי שנתפס במשך שנים כידיד הגדול ביותר שהיה למדינת ישראל בבית הלבן.
הסיבה לכך ברורה: רבים בישראל מתקשים להבין את ההתעקשות של טראמפ להגיע להסכם עם איראן כמעט בכל מחיר. מבחינתם, אחרי כל ההצהרות על פירוק הגרעין, חיסול איום הטילים והפלת המשטר האיראני, המעבר המהיר לשיחות ולהסכמים נראה כמו עצירה באמצע הדרך. גם בסקר עצמו ניכרת ירידה באופטימיות. אם בעבר רבים האמינו שהמערכה תביא לשינוי דרמטי באיראן, כיום הרבה פחות ישראלים משוכנעים בכך.
הנתונים הללו אינם מטרידים רק את טראמפ. הם מטרידים גם את סביבת נתניהו. במשך חודשים נבנתה בליכוד תפיסה שלפיה טראמפ יהיה אחד הנכסים המרכזיים של קמפיין הבחירות. התמונות המשותפות, הסיסמה "חזקים ביחד", הביקורים ההדדיים והמסר של שיתוף פעולה אסטרטגי היו אמורים לשמש מנוע משמעותי בדרך לקלפי. אלא שככל שמעמדו של טראמפ נשחק, גם הערך הפוליטי של החיבור אליו פוחת.
בליכוד מודאגים גם מהזירה הביטחונית. רוב הציבור סבור שסיום הלחימה מול איראן בתנאים הנוכחיים אינו משרת את האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל, ובמקביל רק מיעוט מעניק ציון חיובי להתמודדות עם חיזבאללה בלבנון. כאשר שני הנושאים הללו מתחברים יחד, הם עלולים לפגוע במסר המרכזי שנתניהו מבקש להציג: ביטחון, הרתעה וניצחון.
ועדיין, בליכוד לא ממהרים להספיד את הנשיא האמריקאי. טראמפ כבר הוכיח בעבר יכולת להפתיע, לשנות כיוון ולהדהים את העולם במהלך אחד. גם הפעם יש מי שמאמינים שהמהלך הגדול עוד לפניו. הרמזים לכך נראו השבוע בתקיפות האמריקאיות באיראן. אם המגמה הזו תימשך, גם מצבו בדעת הקהל הישראלית עשוי להשתנות במהירות.
שורה תחתונה: במשך שנים היה טראמפ נכס פוליטי כמעט אוטומטי עבור נתניהו. השבוע התברר שלפחות בשלב זה, הנכס הזה כבר אינו מובן מאליו. השאלה שמעסיקה את סביבת ראש הממשלה היא לא רק מה יעשה טראמפ, אלא האם הציבור הישראלי עדיין תומך בו כפי שתמך בו בעבר. התשובה לכך תשפיע לא רק על מעמדו של הנשיא במדינת ישראל, אלא גם על קמפיין הליכוד, כולל השאלה האם טראמפ יגיע לישראל בישורת האחרונה כדי לסייע לנתניהו לנצח בבחירות.
טראמפ. צילום: הבית הלבן
היריב והשותף
עד לא מזמן היה ברור למדי מי היריב המרכזי של הליכוד בבחירות הקרובות: נפתלי בנט. רוב החיצים, ההתקפות והמסרים הופנו אליו. אלא שבשבועות האחרונים מסתמן שינוי מעניין. בליכוד מתחילים להסיט את הכוונת לעבר גדי איזנקוט, בעוד בנט נדחק בהדרגה לשוליים.
הסיבה פשוטה: בליכוד מזהים את מגמת ההתקרבות בין השניים בסקרים, ויש מי שמעריכים כי בסופו של דבר איזנקוט אף יעבור את בנט. ככל שהדבר יקרה, הוא יהפוך למועמד המרכזי להנהגת מחנה "רק לא נתניהו". בהתאם לכך גם הקמפיין ישתנה. במקום להמשיך ולהילחם במועמד שנחלש, בליכוד מעדיפים להתמקד במי שמתחזק. איזנקוט מזוהה כמי שמסוגל להביא קולות מאזורים "ליכודיים" ומאוכזבי נתניהו בפריפריה. בנט אמנם הקים מטות בערים שהצביעו ברובם לליכוד, אולם הוא חסר סיכוי.
המנה הראשונה בקמפיין של הליכוד מתמקדת בלעג באנגלית הרצוצה של איזנקוט, בהשוואה לאנגלית הנוצצת של נתניהו. קמפיין כזה אי אפשר לעשות נגד בנט, שאנגלית היא שפת האם שלו. בעבר נקט הליכוד ב"קמפיין אנגלית" דומה נגד עמיר פרץ.
איזנקוט מצדו אינו נשאר חייב. הוא כבר החל לתקוף את נתניהו באופן ישיר, הזמין אותו לעימות פומבי ומנסה למצב את עצמו כחלופה שלטונית אמיתית. גם הוא מבין שכדי להפוך למועמד מוביל, עליו להיתפס כמי שמתמודד מול נתניהו ולא מול בנט.
אלא שכאן מגיעה השאלה המעניינת באמת: האם כל הקרב הזה הוא רק שלב ביניים בדרך למה שיקרה אחרי הבחירות. הערכה לא מבוטלת במערכת הפוליטית גורסת כי חרף העימותים שיילכו ויחריפו ככל שנתקרב לבחירות, נתניהו ואיזנקוט עשויים למצוא את עצמם יושבים יחד בממשלה הבאה. למעשה, אם תוצאות הבחירות לא יאפשרו הכרעה ברורה, ממשלת אחדות רחבה עשויה להפוך לאפשרות הריאלית ביותר.
בתרחיש כזה יש מי שמשרטטים אפילו מודל רוטציה. איזנקוט יקבל למחצית הקדנציה הראשונה את תיק הביטחון, יצבור ניסיון בקבינט ובהחלטות החשובות. ובהמשך, במחצית הקדנציה השנייה, ימונה לראשות הממשלה במסגרת הסכם מוסכם מראש. נתניהו מצדו יוכל להשתמש במהלך כזה כדי לסיים את הקריירה הפוליטית הארוכה שלו בתנאים נוחים יותר, ואולי אף להגיע בהמשך להתמודדות על נשיאות המדינה.
אם אכן זה הכיוון, המשמעות הפוליטית תהיה דרמטית: ממשלת אחדות בין הליכוד לאיזנקוט תוקם ככל הנראה על חשבון השותפות החרדיות. נתניהו, בקדנציה האחרונה שלו, עשוי להעדיף חזרה לקואליציית מרכז רחבה, כפי שהעדיף בעבר. כרגע זה נשמע רחוק, אבל גם איחוד בנט לפיד נשמע עד לא מזמן דמיוני. במערכת הפוליטית הישראלית, כידוע, הכול אפשרי.
ח"כ לשעבר גדי אייזנקוט במליאת הכנסת. צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90
דו עט – הכותרות בקצרה
יועמשי"ת פוליטית: לא שהיינו צריכים עוד הוכחה, אבל השבוע קיבלנו אותה שוב: גלי בהרב-מיארה ממשיכה לתפקד כיו"ר האופוזיציה בפועל. תחת מעטפת של "סמכות משפטית", היא פועלת לשתק את מוח הקמפיין של הליכוד, יונתן אוריך, באמצעות הרחקה מנתניהו. הנימוק: נתניהו הפך פתאום ל"עד" בפרשת ה"בילד", למרות שמעולם לא נחקר ולא מסר עדות. החלטה תמוהה ומפותלת, שנועדה למטרה אחת בלבד: לפגוע בליכוד ובנתניהו רגע לפני הבחירות. הציבור, כנראה, כבר לא מופתע מחוסר האמון שהיא מייצרת למערכת המשפטית. הוא פשוט רואה בה עוד שחקן פוליטי בזירה.
הברזל והחלודה: בשמאל ובתקשורת מתעקשים להכתיר את היועמשי"ת כ"אשת הברזל", אך השבוע הוכח שהמתכת הזו מתפוררת. בדיון בוועדת הכנסת בעניינה של ח"כ גוטליב, התקשתה בהרב-מיארה להשיב לביקורת הנוקבת של חברי הכנסת החרדים על התעמרותה בעולם התורה, ובחרה פשוט לקום ולברוח. כשכבר ניסתה לדבר (בנושא החסינות של גוטליב), היא נזקקה לדף מוכן והקריאה את דבריה במבוכה, תוך שהיא נמנעת מלהביט בעיני הנוכחים, שתהו האם מדובר ביועצת משפטית או במקריאת טקסטים. "אשת הברזל" העלתה חלודה.
המצע והממוצע: הצבעתם של הח"כים דן אילוז, יולי אדלשטיין ומשה סלומון נגד חוק יסוד לימוד תורה מעוררת תהיות לא רק על עקרונותיהם, אלא בעיקר על עתידם. אילוז, שמנסה לחלום על מפלגת מתאימה חדשה, יגלה שבנט לא מחפש "מרדנים" שיפנו לו עורף ברגע האמת. גורל דומה צפוי גם לסלומון, שבינתיים בחר לצפצף על מצע מפלגתו שלו התומך במפורש בחוק. אדלשטיין, מצדו, אולי ימצא אוזן קשבת אצל יועז הנדל, אך נדמה שהשלושה איבדו את המצפן המפלגתי בדרך אל הלא נודע. יש פוליטיקאים שחושבים שהם מעל המצע, (ומתחת לממוצע) בדרך להיעלמות מהנוף הפוליטי.
עתירה בטעם רע: תושבת רחביה שיתפה השבוע בסיפור מקומם על העתירה שהגישו בעבר לבג"צ נגד המשטרה, לאחר שנים של הפקרות: הפגנות שהחריבו את השכונה, השחתת רכוש, מדורות כבישים ורעש בלתי נסבל מתחת לחלונות. התוצאה: השופט סולברג והרכבו מחקו את העתירה בלי להניד עפעף. מעניין מה היה עושה היום המשנה לנשיא ביהמ"ש עם עתירה דומה, שהייתה מוגשת, נניח, על ידי תושבים מהישוב אלון שבות.
שכר שיחה: הרוחות בליכוד סוערות סביב השמועות על ביטול הפריימריז לטובת ועדה מסדרת או הרחבת שריונים. בעוד הח"כים המכהנים עסוקים בחישובים קיומיים, יש מי שכבר סימנה את הדרך החוצה: ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן הודיעה שלא תתמודד לכנסת הבאה. זו הזדמנות להוקיר את מי שלא היססה להשמיע קול צלול ורהוט למען עולם התורה. אם אכן תפרוש, היא מותירה אחריה חלל של רטוריקה חדה ומחויבות אידיאולוגית. בסופו של יום, גם בפוליטיקה הסוערת, יש ערך למי שמדברת מהלב וזה שכר השיחה האמיתי שלה.
חצי שעה: על רקע הדיונים על התיאום, (או חילוקי הדעות) בין נתניהו לטראמפ, נזכרו השבוע בסיפור מכונן מימי אריאל שרון והנשיא בוש. כשבוש הסתייג מהפצצות צה"ל בעזה, שאל אותו שרון: "מה היית עושה לו מקסיקו הייתה יורה טילים על ארה"ב? אני משוכנע שאחרי חצי שעה, לא הייתה מקסיקו". הנשיא בוש שתק ותקע עיניים קשות בשרון, וכל הנוכחים בחדר חשבו שהנה הולך ונוצר כאן משבר קשה מול ארה"ב עקב "חוצפתו" של שרון. לאחר רגע קט חייך בוש במשובה והשיב: "אני לא מבין מדוע אתה חושב שהייתי מחכה חצי שעה". אין מנוס מלחשוב שהסיפור הזה מתאים הרבה יותר לימים האלו ולדייר הנוכחי בבית הלבן.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
צה"ל חשף כי כוחות צוות הקרב החטיבתי 769, בפיקוד אוגדה 91, השלימו בשבועות האחרונים מבצע משמעותי בכפר דבין שבדרום לבנון, בעומק של כ-12 קילומטרים צפונית לקו ההגנה הקדמי. על פי הודעת דובר צה"ל, הכפר שימש את ארגון הטרור חיזבאללה כמרכז היערכות לקידום מתווי טרור וירי טילי נ"ט לעבר מדינת ישראל וכוחות צה"ל.
במהלך הפעילות הקרקעית והאווירית הותקפו יותר מ-50 מטרות על ידי חיל האוויר, הושמדו עשרות תשתיות טרור ואותרו מחסני אמצעי לחימה משמעותיים. בנוסף, במסגרת מבצע "שאגת הארי" חוסלו עד כה מהאוויר יותר מ-30 מחבלים.
הכוחות פעלו במרחב דבין לאחר שהצטברו אינדיקציות מודיעיניות על ניסיונות של מחבלי חיזבאללה להוציא לפועל מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל. בפעילות השתתפו גם כוחות גדוד צבר, שביצעו פשיטות על מתחמי היערכות של הארגון והשמידו תשתיות מבצעיות.
תיעודים שפרסם צה"ל מהמבצע מציגים השמדת תשתיות טרור מהאוויר בהכוונת הכוחות בשטח, לצד אמצעי לחימה שאותרו בכפר ופעילות הלוחמים במרחב.
מדובר צה"ל נמסר: "צה״ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל".
