שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויגש.
והשנה, בערב שבת, יש לנו גם את צום עשרה בטבת, שהוא הצעד הראשון של חורבן בית קודשנו ותפארתנו, שהחל במצור על ידי נבוכדנצר ביום הזה סביב ירושלים.
ושימו לב טוב!
בעם ישראל תמיד הגלות והגאולה נאחזו זה בזה.
אותה גלות הייתה גם תמיד התחלתה של הגאולה.
כאשר רבי עקיבא ראה את בית המקדש חרב, הוא התחיל לחייך ואמר: "עכשיו אני יודע שגם הנבואה על הגאולה תתקיים, בדיוק כמו שהתקיימה הנבואה על החורבן".
בדיוק כך בפרשתנו.
אותו יוסף הצדיק שנחבל, אותו יוסף הצדיק שהוגלה, אותו יוסף הצדיק שנמכר לישמעאלים ושהה בבית האסורים, הוא בעצם היה הפתרון והשלמות של עם ישראל כאשר היו צריכים לרדת למצרים.
אותה גלות פרטית, לכאורה, הייתה בעצם הגאולה של עם שלם.
כי בעם ישראל אין דברים רעים, יש אך ורק דברים טובים שקורים.
וגם אם זה עונש, זה עונש שנועד לחנך ומיד לאחר מכן להחזיר אותנו למסלול הטוב והמדהים.
זה נכון גם בחיים האישיים שלנו.
גם אם אתה מרגיש את "יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ" (שמות ט, ג), פוגעת בך, עושה לך משהו רע, אתה אמור לדעת – זה לטובתי, ומכאן זה יתחיל אך ורק לטובה.
כי הצעד הראשון של הגלות, הוא גם בעצם הצעד הראשון של הגאולה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר ומעריץ ומה לא..
וברוכים תהיו!
