יהודי קשה יום בא אל האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל ותינה בפניו את צרתו: 'דחוק אני בפרנסתי, ובקושי רב מכלכל את משפחתי. אינני יודע במה אתעסק כדי להרחיב מעט את מחייתי, האם אשלח ידי במסחר זה או אחר ? כיצד אדע באיזו מלאכה אצליח?'.
ענה לו האדמו"ר חז"ל הרי השוו את פרנסתו של האדם לקריעת ים סוף! "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", [פסחים קיח א] ויש להבין, מה הדמיון ביניהם?
ואז סיפר לו האדמו"ר על בעל 'בית מזיגה' שנפטר בגיל צעיר, והשאיר אחריו אלמנה צעירה וכמה ילדים רכים. מטבעם של דברים, קשיי הפרנסה לא אחרו לבוא. היי"ש בבית המזיגה נגמר, והסוחרים לא בטחו באלמנה, וסרבו לספק לה יין בהקפה.
אט אט תם כספם, והילדים החלו לרעוב לפת לחמם. בצרתה, פנתה האלמנה אל האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא זצ"ל ובכתה, כיצד אאכיל את ילדיי? האדמו"ר ניסה להרגיע אותה ואמר לה: 'ה' יתברך הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ברחמיו הרבים לא יעזבך ולא יטשך'.
האלמנה לא הסתפקה בדברי הניחומים והברכות, וביקשה מהאדמו"ר שיבטיח לה שתמצא אוצר, וממנו תתפרנס, אך האדמו"ר סרב להבטיח לה, ואמר לה: 'דרכים הרבה למקום להושיעך, הוא אינו זקוק להצעותייך!'.
והנה , בעוד האלמנה בבית האדמו"ר, התדפק גוי בבית המזיגה. 'היכן אבא?' – שאל הגוי את בן האחת עשרה שפתח לו את הדלת.
'אבא נפטר' – ענה הילד. הגוי היה נבוך, וביקש לקנות יי"ש לחתונת בתו העומדת להינשא בימים הקרובים. 'לצערי אין לנו אפילו טיפת יי"ש אחת!' – התנצל הילד בפני הגוי. 'סוחר ממולח אתה' – אמר לו הגוי – 'בוודאי רוצה אתה לייקר את מחיר היין, הבה נרד למרתף, ונראה אם אכן אין ברשותם אף לא טיפה אחת'.
הם ירדו למרתף, הגוי טלטל את אחת מחביות היין, וכשחיוך של מנצח על שפתיו, הראה לילד כי היא כבדה ומלאה. ' החביות מלאות במים, כדי לנקות אותם מהשמרים' – הסביר לו הילד – ' האמן לי שאין בהן יין'. אך הגוי לא האמין לדבריו. הוא פתח את ברז אחת החביות, מזג לעצמו כוסית, טעם ואמר: ' זהו יין משובח מאוד …!'.
בינתיים, חזרה האם ופגשה את בנה מתדיין עם הגוי. טרם הבינה את פשר הדיון, והגוי כבר הוציא מכיסו כמה שטרות כסף, שלשל אותם לידה, ואמר לה: 'קחי את הכסף עבור החביות!' מיד הבינה האשה כי לעיניה מתחולל נס, ואמרה לו: ' לפני שאתה קונה את החביות, תטעם מהיין שבהן, ותבדוק שזה לטעמך!' הוא טעם מכל חבית וחבית, וכולן ערבו לחכו.
האלמנה ובנה עמדו המומים ומשתאים לדעת שאכן הזמין להם ה' את פרנסתם מהכיוון הכי לא צפוי. הגוי קנה מהאלמנה את כל החביות, והזמין פועלים שיעזרו לו לשאת אותן לביתו. היין נמזג בחתונה, והאורחים הרבים, שכל כך התפעלו מטעמו הערב, התעניינו אצל המארח היכן קנה יין משובח זה? עד מהרה חזר בית המזיגה לשקוק חיים, ופרנסת המשפחה שוב רווחה כבעבר.
האם שלחה את בנה לספר לאדמו"ר את דבר הישועה הגדולה. שמע האדמו"ר את הסיפור, ואמר: 'תשאל את אמא שלך, האם היא צפתה שהישועה תבוא ממקור מופלא כל כך ?' ' וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְקֹוָֽק:….לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר …. ואז פתאום "וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם" [שמות פרק יד]
זהו הדמיון' – סיים רבי ישראל מרוז'ין את דבריו לתלמידו – בין פרנסה לקריעת ים סוף, כשם שהישועה על הים באה ממקום בלתי צפוי, שהרי כאשר עמדו בני ישראל מול הים, הרי כלל לא ידעו מאין תבוא ישועתם – המצרים רדפו מאחוריהם, מן הצדדים מדבר שממה, ולפניהם ים סוף ואז משה רבינו הבטיח להם: "התייצבו וראו את ישועת ה", – עוד רגע והישועה בוא תבוא.
הם לבטח העלו בלבם השערות רבות על אפשרויות ההצלה, יש שחשבו שה' יניס את המצרים, אחרים חשבו שה' יצוה אליהם לשים פניהם אל המדבר הנורא ושם ינחה אותם ויגן עליהם. אבל איש לא העלה בדעתו שישועתם תצמח מהים שיקרע לגזרים במעשה ניסים ושינוי טבע אבל ישועתם צמחה דוקא מהכיוון הבלתי צפוי.
'כן הוא בפרנסה' – הסביר האדמו"ר לתלמידו – 'האדם צריך להשתדל בכל דרך שהיא, אבל לעולם לא יידע מאיזה כיוון לבסוף יזמין לו ה' את פרנסתו והרבה דרכים למקום.
"קשה וכו'… כקריעת ים סוף" וכי קריעת ים סוף היה קשה? משה רבינו הרים את מטהו והיטהו על הים והים נבקע, אנחנו בני ישראל נכנסנו פנימה הלכנו ביבשה, יצאו שם מים מתוקים גדלו שם פרות גינוסר, הים התחלק לי"ב חלקים כל שבט, ראו שם מראות נבואה שלא זכו לה נביאים, היש לך דבר יותר נפלא מקריעת ים סוף? ולוואי שנזכה לחוות חלקיק מהרגעים האלו, א'כ מה הקושי בקריעת ים סוף ?
התשובה היא, שאכן כשאלוקים קורע את הים אין בכך שום קושי ואנחנו רק נהנים מהתוצאה. אבל לאדם עצמו אין אפשרות לקרוע את המים אפי' בכוס חד פעמי! כך בדיוק בזיווג ופרנסה.
אם אדם חושב שהוא מארס את ילדיו והוא מביא את הפרנסה, אז באמת אלו דברים קשים מנשוא וכמעט בלתי אפשריים. אבל אם אדם יודע וחי את האמונה שהקב"ה עושה זאת – אין לך דבר קל ופשוט מזה! אתה עושה את ההשתדלות שלך, ומשאיר את הכל לקב"ה. כשזו הגישה, אפשר להשקיף על העולם המופלא של השידוכים ושל הפרנסה ולראות את יד ה' הגדולה בכל צעד ושעל. אתה לא עושה מאומה – הכל נעשה בידי הקב"ה!
רעיון מסוים לשידוך עלה בראשו של שדכן, והוא הזדרז להציעו לפני שני הצדדים. בעיניו היה השידוך מושלם, ענבי הגפן בענבי הגפן, אלא שמשום מה לא כך סברו הנוגעים בדבר, ומצידם לא נרשמה התלהבות מיוחדת. ניסה השדכן לדחוף מפה ומשם, וכשדכן ותיק עשה זאת במומחיות מירבית, אך ללא הועיל.
כעבור זמן מה הציע את אותו שידוך רבי שמחה בונים אלתר מגור, בעל ה"לב שמחה" בטרם התמנה לאדמו"ר, ותוך זמן קצר נגמר השידוך לשמחת כל הצדדים. תקפה חלישות הדעת את השדכן המקצועי – איך הוא עם כל הותק במקצוע והכישורים הטבעיים לא הצליח, ואילו ה"לב שמחה" בא ובקלות הביא לסגירת השידוך?
הרגיע אותו ה"לב שמחה": תנוח דעתך, הסיבה לכך פשוטה – אתה, הלוא, שדכן במקצועך, וזוהי פרנסתך. יוצא, אפוא, שכשאתה סוגר שידוך יש קושי כפול – גם זיווג וגם פרנסה, שעל שניהם נאמר שהם קשים כקריעת ים סוף. אני, לעומת זאת, לא עשיתי זאת לצורכי פרנסה, כך שעמד בפניי רק קושי אחד, ולכן הצלחתי בקלות יחסית..
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
יפה מאד.
רק להעיר שמן הסתם נפל טעות באחד מן השמות כי הרבי מסדיגורא היה בנו של הרבי מרוז'ין כך שהסדר הכרונולוגי לא מתאים.