אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (שמות טו, א)
וכ' רש"י, 'אז ישיר משה' אז כשראה הנס עלה בלבוא שישיר שירה, אמר לו לבו שישיר, וכן עשה, ויאמרו לאמר אשירה לה', שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו, אבל מדרשו אמרו רבותינו ז"ל, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, דבר אחר כי גאה גאה על כל השירות, וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספת, ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו.
מדוע לא אמרו שירה כשיצאו ממצרים
והקשה בירושלמי בפסחים (פ"י, ה"ו) שנא' 'בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה', כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תאמרו שירה, וכ' בקרבן העדה כיון ששנינו, כוס רביעי גומר עליו את ההלל הביא ראיה שיש לומר שירה על הניסים כשעושה ה' נס לישראל ונוקם נקמתן יתנדבו עם לומר שירה כמו שנא' שם ברכו את ה', והק' שהרי גאולת מצרים שהיתה גם נס ולא אמרו שירה אלא על הים, ותי' שביציאת מצרים היה רק תחילת גאולתן ולא היתה גמר הגאולה עד עברם הים.
ברש"י (במדבר טו, מא) בפסוק 'פתיל תכלת' כתב, על שם שכול בכורות, שתרגומו שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב, ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים, ומבואר שלא אמרו את השירה מצד שהוא גמר הגאולה אלא שזמן השירה היה בשביעי, כמו שכ' רש"י (שמות יד, ה) בחמישי ובשישי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכן אנו קורין השירה ביום השביעי.
ברמב"ן על התורה כתב, שהלאו של 'לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם' שאמר משה לישראל על הים, נאמר לו למשה מקודם, באופן שאחר כך באמת התברר להם שתיכף בשעת היציאה היתה גמר גאולתם, אלא שבשעת היציאה עצמה עדיין לא היה דבר זה מבורר, ולכן נראה שיטת רש"י דמשירת הים באמת נשאר חיוב לדורות אלא דלדורות נשתנה זמנה של שירה זו משביעי לפסח לליל ט"ו מכיון שאנו יודעים שבליל היציאה היתה גמר גאולתם.
בירור תכלית בריאת האדם למלאכים בשירה
והנה מצינו בתוספתא (סוטה ו, ב) דרש ר"ע בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, ר' יוסי הגלילי אומר כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה, עולל מוטל בין ברכי אמו כיון שראו את השכינה הגביה עולל צוארו ותינוק שמט פיו משדי אמו וענו כולם שירה ואמרו זה אלי ואנוהו, ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין אמרו שירה, שנאמר (תהלים סח) 'במקהלות ברכו אלקים', ותינוק שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (שם ח) 'מפי עוללים ויונקים וגו' באותה שעה הציצו מלאכי השרת קשרו קטיגור לפני הקדוש ברוך הוא, בשעה שברא אדם הראשון ואמרו לפניו רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלקים וגו', באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני, אף הן כיון שראו אמרו שירה, מה שירה אמרו (תהלים ח) 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדונינו'.
הרי שהמלאכים שאלו למה צריך לברוא את האדם ורק ע"י השירה התגלה למלאכים תכלית בריאת האדם שעל ידו מה אדיר שמך בכל הארץ ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ כנגד מה אנוש כי תזכרנו, ויש להבין מה ראו שהתגלה ע"י השירה.
ובמדרש (שמות רבה פרשה כג סימן א) כמו שמצינו (תהילים צג) 'נכון כסאך מאז מעולם אתה' אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז, שמשעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר, ומבואר שע"י השירה נודע כסאו ומלכותו בעולם, וכדברי הגר"א בבי' הפסוק 'ויהי בישורון מלך' שהמליכו את הקב"ה עליהם למלך ע"י השירה, שהמליכוהו עליהם מעצמם וכמו שאומרים בסדר תפילת ערבית ומלכותו ברצון קבלו עליהם, מי כמוך ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד שהוא הכרה במלכותו מכח השירה, שזה ההמלכה ע"י ההכרה במלכות ה'.
האם יוצאים באמירת שירת הים זכר ליציאת מצרים
והנה נחלקו האחרונים, האם על ידי אמירת שירת הים יוצאים במצות זכירת יצי"מ, המגן אברהם (או"ח סו"ס סז) נקט, שעל ידי שירת הים יוצאים ידי חובת זכירת יצ"מ, אך הרעק"א בשם חתנו השיג על זה, שהתורה הקפידה (דברים טז, ג) 'למען תזכור את יום צאתך', ולא יום קריעת ים סוף, והוכיח דבריו מדברי המדרש (שמות רבא כב, ג) שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירים אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירים אותו, שנאמר 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים', וכן הק' בשו"ת חת"ס (או"ח סימן טו), ולכאורה לדברי המהר"ל שיציאת מצרים נשלמה בקריעת הים כדעת המגן אברהם, ולכך יש בשירת הים זכירת יצ"מ. וכן ביאר את המגן אברהם בספר מעגלי צדק (פסח אות נז) אודות המעלה העליונה שזכו לה ישראל בקריעת ים סוף, שכל זמן שלא קרע להם את ים סוף, לא היה לישראל מציאות בשלימות ולפיכך אמרו במדרש (שמו"ר ג, ח) שלכך נקראו 'עברים', ר"ל 'עבר ים', שיש לקרוא לישראל על שם עברת הים, שזהו עצם מעלתם.
שירה והודאה – נס וטבע
והנה הקשה בעמק ברכה (הלל על הנס) מדוע בדברים שהם מדרך הטבע אין חייבים בשירה אלא בברכת הודאה, כגון ברכת הטוב והמטיב, והרי כל דרכי הטבע הם ניסים, כמו שאומרים בתפלה, נודה לך ונספר תהלותיך על ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, רק שבדרכי הנס מכירים את יד השם הגדולה ובדרכי הטבע אין אנו מכירים את יד השם רק מאמינים ויודעים, ובאמת הם ניסים נסתרים והכל מהשם הוא, וא"כ קשה, למה אין חייבים בשירה גם על דרכי הטבע.
וכתב שבדרכי הנס מלבד טובות השם ניתוסף בו גם גבורות השם, ומשום זה הוא חייבים בשירה, ולכך על טובות השם חייבים בהודאה ועל גבורות השם חייבים בשירה, וזהו דין שירה על הנס, והק' האם תרי גם לבוא טובה הנס או שמספיק לראות את גבורות ה' בשביל להתחייב בשירה.
מדוע אין הלל בפורים
והנה, בגמ' במגילה (יד, א) מקשה, שיאמרו הלל על נס פורים, ותי' רבא, שביציאת מצרים כיון שיצאנו ממצרים אפשר לומר 'הללו עבדי השם' ולא עבדי פרעה, משא"כ בפורים א"א לומר 'הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש כיון שאנחנו עדיין עבדי אחשורוש, והנה, בגירסת הרי"ף משמע שמעיקר הדין ראוי לומר שירה על נס פורים, אלא שא"א לומר בלשון זו, וכיון שדוד תיקן נוסח ההלל אין לומר בנובח אחר, אך בירושלמי מבואר שבפורים כיון שלא נגאלו מהמלכות אין זה גאולה שלמה ואין ראוי לומר עליו שירה, ואף דמצד גבורות השם אין כאן חסרון, שהרי היה נס גמור שהכל הכירו את יד השם, וא"כ ביאר שלא מספיק לראות גבורות השם בשביל שירה, אלא צריך ג"כ לראות את ההטבה מאותו נס, וכיון שלא נגאלו מהמלכות אין כאן הטבה שלימה.
ועוד מת' הגמ' שם, לפי שאין אומרים שירה על נס שבחו"ל, וקשה שהרי יציאת מצרים הוא נס בחו"ל הוא, הרי מצינו שעד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה, וביאור הדבר נראה, משום שא"י ארץ אשר השם דורש אותה ותמיד עיני השם בה, והיא המרכז של ההשגחה הפרטית, כדאיתא בספרי, שאינו דורש אלא א"י וע"י דרישתה נדרשות כל הארצות, וע"כ יש חילוק בהנהגת השם בין א"י לחו"ל, וגם בהנהגה הניסית, שנס בא"י יותר בגלוי ויותר בולטת בו יד השם מנס בחו"ל, כמו בנס פורים, שהיה נסתר ולא היה בו הכרה שלמה בגבורות השם, וע"כ אין אומרין שירה על נס שבחו"ל, ומבואר שלדין שירה על הנס צריך גם גבורות השם בשלימות בא"י וגם הטבות השם, שיהיה הטבה שלמה.
וכן מבואר בפסוק 'אז ישיר וכו' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה', שנתגאה על הגאים ונתגדל שמו והכירו גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, 'עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה' והיינו הטבות השם, ולפיכך 'זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו', וכן הביא בשם הגרי"ז שמצינו בגמ' בפסחים, (קיח, ב) שנא' 'הללו את ה' כל גוים' ומדוע מזכירים את הגויים, אלא שזה על הגבורות והנפלאות וכ"ש ש'גבר עלינו חסדו' שהוא על ישראל שיש גם הודאה על טובות ה' וזה לישראל, ויש גם הודאה על גבורות ה'.
אם שייך לומר שירה קודם הנס
והנה הגרי"ז אמר בשם אביו הגר"ח, דיש לעיין, אם יבוא הנביא בשם ה' ויאמר שהשם יעשה לישראל נס, או אם ימצא מי שיהיה לו בטחון גמור בה' שיהיה לו נס, האם ראוי לומר שירה קודם הנס, ואמר, שזהו ביאור הכתוב בתהילים 'ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך', שאף שיש לי בטחון גמור בישועתך, בזה רק יגל לבי בישועתך, אבל אשירה לה' רק לאחר שגמל עלי, והיינו לאחר הנס, שאין אומרים שירה אלא לאחר הנס.
וכל זה לענין שירה, אבל לענין הודאה, מצינו בדברי הימים (ב, כ), גבי מלחמת יהושפט, שאמר להם הנביא שהשם יעשה להם נס ויצליחו במלחמה, ומיד בצאתם במלחמה אמרו המשוררים 'הודו לה' כי לעולם חסדו', וזה היה בתורת הודאה [אך צ"ע, שבמכילתא פ' בשלח מונה זה בין העשר שירות שנאמרו בעולם, משמע דבתורת שירה אמרוהו], ולכאורה צריך טעם, מ"ש שירה מהודאה, ולפי מה הנתבאר, שבדין שירה על הנס צריך גבורות ה' וטובות ה', לענין הודאה שאין צריך בה אלא טובות ה', שייך להודות על הטובה קודם קבלת הטובה אבל לענין שירה שצריך ג"כ גבורות ה', קודם הנס אפי' שכבר מובטחים הם עליו ע"י הנביא, אין זה אלא בתורת ידיעה, ואין כאן עדיין ההכרה בגבורותיו, ונמצא דקודם הנס יש הטבות ה' בלי גבורות ה' ולא שייך בזה שירה.
שירה לעתיד לבוא בלשון זכר
והנה תוס' בפסחים (קטז, ב) כתבו, בברכת לפיכך אנחנו חייבים להודות שלפני ההלל אומרים, ונאמר לפניו שירה חדשה, ובברכת אשר גאלנו לאחר הלל אומרים ונודה לך שיר חדש על גאולתנו, שכן מצינו במכילתא, שכל השירות בלשון נקבה חוץ משירה שלעתיד לבוא שהיא בלשון זכר, כלומר שהנקבה יש לה צער לידה אף כל הניסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער, ולכאו' הברכות חלוקות בין לשון שירה ללשון שיר, ועוד בין ונאמר לפניו לבין ונודה לך, וא"כ המכילתא הוא רק נתינת טעם על ההפרש בין לשון שירה ללשון שיר, אבל מה החילוק בין לשון אמירה לבין לשון הודאה.
ולפי מה שנתבאר, הרי השיר לעתיד יהיה חדש משום שהניסים של הגאולה העתידה יהיו יותר גדולים מכפי מה שהיו בעת יציאת מצרים, שנא' 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', וכפי גודל הנס כן תגדל השירה, וגם טובות ה' יהיו יותר גדולות, שהרי תהיה גאולה נצחית שאין אחריה צער, ולזה אומרים ונודה לך שיר חדש, שלא רק שהשיר וההילול על הגבורות ה' יהיה חדש, אלא גם ההודאה על הטובות ה' תהיה חדשה, ובזה יבוארו דברי המכילתא.
גילוי המשיח ע"י שירה
הנה מצינו בגמ' בסנהדרין (צד, א) ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, לכך נסתתם, מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'.
הרי מבואר שגם המשיח יבוא רק מתוך שירה כיון שהשירה היא שבאה אחרי ההרכה במלכותו וזה בא לידי ביטוי שכל עצמותי תאמרנה ע"י השירה עד שאמרו 'ה' ימלוך לעולם ועד' שזה ההכרה וההמלכה שה' ימלוך לעולם ואין בלתו.
שירה חדשה
והנה אומרים בהגדה לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו' ונאמר לפניו שירה חדשה, וכן בתפילה שירה חדשה שבחו גאולים לשמך על שפת הים וכו' 'ה ימלוך לעולם ועד', וכן בערבית המעביר בניו בין גזרי ים סוף וכו' וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה ובנ"י לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמוכה וכו' 'ה' ימלוך לעולם ועד', וצריך לבאר מהי לשון שירה חדשה שאמרו, וכ"כ רש"י בתהלים (מ, ד) בפסוק 'שיר חדש' שהוא שירת הים.
והנה ברש"י (שמות טו, ה) בפסוק 'כמו אבן' כתב, שבמקום אחר נאמר (פסוק י) 'צללו כעופרת', ובמקום אחר (פסוק ז) 'יאכלמו כקש', שהרשעים כקש הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים כאבן שיורדת יותר מהר מקש, והכשרים כעופרת, שנחו מיד, הרי מבואר שראו בני ישראל השגחה מיוחדת לכל מצרי שכפי גודל רשעתו במצרים כך נענש על הים, וא"כ הבינו בנ"י שגם כשהיו בגלות במצרים היה להם השגחה לכל אחד זמן השיעבוד, ולזה אמרו שירה חדשה שאפי' בזמן ההסתר פנים השגיח המקום עליהם ובשעה זו התגלה להם מדת טובו אליהם, ומה שאמרו 'ה' ימלון לעולם ועד' שהוא בלשון עתיד, הנה בתרגום אונקלוס תרגם ה' מלכותא קאם לעלם ולעלמי עלמיא, והביאור שמלכותו של ה' עומדת והיתה וכן תכון לעולמי עד, וזה מה שראו על הים שהקב"ה מדקדק עם כל מצרי בהשגחה פרטית, וזה מה שהכירו בקריעת הים ולכך אז אמרו שירה.
וכן משמע ברש"י בפסוק 'כי גאה גאה' כתרגומו, שהקב"ה התגאה על המצרים לפי שהגאות היא שלו שהיה בקריעת ים סוף בירור מלכות ה' כל אחד כפי מה שעשה, ובזה יבואר לשון 'אז ישיר' שאז הוא בלשון עבר וישיר הוא בלשון עתיד שמכח מה שראו בים העיד להם על ההשגחה שהיתה גם במצרים ובזה גם הכירו וידעו גם על העתיד 'ה' ימלוך לעולם ועד.
קריעת ים סוף – גילוי שם הוי"ה
פחד יצחק פסח, (קונטרס רשימות, מאמר ג אות ג) כתב, שהתחלתה של שירת הים היא ההקבלה בין 'קלי' ל'אלקי אבי', (שמות טו, ב) 'קלי ואנוהו', 'אלקי אבי וכו', ופירש רש"י לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה מימי אבותי, כי התחלתה של שליחות משה ביציאת מצרים היתה שלאבות לא היה גילוי בשם הויה אלא בא-ל שד-י ושמי הוי"ה לא נודעתי להם, וביציאת מצרים, השם של הויה עומד להתגלות, ופירש רש"י מה שהיה חסר באבות, שלא נגלה עליהם במדת האמיתות שלו, ומכיון שקריעת ים סוף הוא גמר ענינה של יציאת מצרים, ממילא נמצא כי קריעת ים סוף הוא גמר הפרשה של גילוי שם הויה, כלומר שאז נגלה במדת אמיתות שלו.
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
זו הסיבה?
ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים (איוב יא-ט)