בימים כאלה, כשאנחנו בתקופת מלחמה והשגרה נעלמה, ילדים זקוקים לביטחון ולאהבה יותר מהכל. חשוב לזכור: זה זמני, זה יעבור, ואנחנו נצא מזה חזקים! השגרה משרה ודאות, ובהיעדרה, עלינו לייצר עוגנים אחרים.
טיפ חשוב להורים: גם אם אינכם בטוחים מה יקרה מחר, דברו על מה שכן בטוח: "מחר אמא איתך בבית, נאכל צהריים יחד ונעשה ציור." ילדים לא תמיד זוכרים מה עשינו, אבל הם תמיד זוכרים איך הרגישו לידנו. תנו להם להרגיש מוגנים, גם אם אתם בעצמכם לא תמיד בטוחים.
גבולות גמישים: כש"כן" עדיף על "לא"
איך שומרים על גבולות בריאים בבית כשהילדים נמצאים כל הזמן, לעיתים במקביל לתינוקות וזומים? דווקא בזמנים כאלה, גבולות בריאים יגיעו ממקום גמיש, ממקום של הרבה "כן" ולא רק "לא!".
טיפ פרקטי: הכניסו את הילדים למטלות הבית. תנו להם תפקידים שהם אוהבים (אחד אחראי על הגשת צלחות, אחד על פתיחת תריסים). זה ייתן להם תחושת שייכות ומשמעות, וגם לכם מרווח נשימה. כשאין גבולות פיזיים ברורים, תפקיד ההורה הוא להפוך לגבול רגשי – ילד צריך לדעת שיש מבוגר שנמצא שם, גם בבית צפוף.
שחרור ושגרה פנימית: למצוא את האיזון
האם לקבוע סדר יום נוקשה או דווקא לשחרר? התשובה היא: מאוד כדאי לשחרר. שחרור הוא שם המשחק. אם אתם מצליחים לבנות שגרה בתוך האי-שגרה – מצוין. אך אם קשה לכם, נסו לייצר שגרה רק בקצוות: בוקר וערב. נוקשות בתקופה כזו היא קשה, גם להורים וגם לילדים.
שימו לב: יש שגרה חיצונית (לוחות זמנים) ויש שגרה פנימית (חיבוק קבוע בבוקר, ארוחת ערב משותפת, שיחת לילה טובה). גם אם הבחוץ משתנה, שמרו על גבול פנימי יציב.
שעמום כהזדמנות: ללמד יצירתיות ואוטונומיה
איך עוזרים לילדים להעסיק את עצמם בלי שכל רגע ייגמר בריב או בצעקות? תיאום ציפיות הוא המפתח. אפשר בכל ערב לתכנן יחד מה עושים מחר. זה מייצר ודאות ושומע מהילדים עצמם מה מתחשק להם. עם זאת, היו גמישים ויצירתיים, כי ילדים משנים את דעתם.
אל תבהלו כשהילדים שלכם אומרים שמשעמם להם. ילדים משועממים מפתחים המון יצירתיות. חשוב שתעסיקו אותם, אבל לא כל הזמן. היכולת שלהם להעסיק את עצמם ולגלות דברים חדשים נובעת מתוך שעמום. תעסוקה משפחתית משותפת היא מבורכת, אך אל תתערבו בכל ריב. תנו לאחים הזדמנות לבנות את מערכת היחסים שלהם – לריב ולהשלים, לא להסכים ואז למצוא פתרון. ככה נבנות מערכות יחסים בריאות. במקרה של ריב, במקום לשאול "מי התחיל?", נסו לשאול: "איך אתם מרגישים?"
אמת רגישה: לתקשר עם הילדים על המצב
מתי להגיד את האמת ומתי לא כשילדים שואלים על פחד, מלחמה והקב"ה? תמיד להגיד את האמת. יש הבדל בין לא להגיד הכל לבין לשקר. אנחנו רוצים לגדל ילדים עם חוסן נפשי, שיודעים לבטא את רגשותיהם ולמצוא דרך התמודדות.
כשהם ישאלו על המלחמה, ענו ברגישות ובאופן תואם גיל, אך הימנעו מלהוסיף מידע שעלול לבלבל או להפחיד. כשהם יביעו פחד, חבקו אותם והצדיקו את הפחד שלהם – כי באמת יש ממה לפחד, ולפעמים גם אנחנו כהורים מפחדים. אפשר לפחד יחד ולדבר על הצבא החזק שלנו, על בורא עולם שמציל אותנו, ועל היכולת שלנו לנצח בזכות פרקי תהילים.
דוגמה לתיווך המצב לילדים קטנים (ניתן להוסיף מידע לפי גיל): "יש לנו ליד המדינה מדינות רבות שרוצות את ארץ ישראל. ארץ ישראל היא שלנו והקב"ה הבטיח אותה לאברהם אבינו ולכל עם ישראל. והאנשים הרעים האלה נלחמים בנו, כי הם רוצים את הארץ הזו, אבל אנחנו? אנחנו נלחמים בהם חזק יותר כי זה שייך לנו! הם רוצים לפגוע בנו אבל אנחנו לא נותנים להם. הקב"ה מציל אותנו והוא נותן כוח לחיילים שלנו להילחם ולנצח. כשנשמעת אזעקה זה סימן טוב ללכת לחדר הביטחון – לממ"ד. שם אנחנו בטוחים ממה שהאנשים הרעים רוצים לעשות לנו. ובזכות חדר הביטחון הזה, בזכות השם יתברך ובזכות החיילים – אנחנו מוגנים ושמורים."
טיפ לממ"ד: כדאי להכניס סידור, תהילים וקופת צדקה לממ"ד, ולשאול את הילדים איזה חפץ יכול לעזור להם להירגע. תנו להם לדעת שהם יכולים להציל את המצב בכמה פרקי תהילים – זו תחושת משמעות ותקווה חשובה מאוד.
שימו לב: לא כל שאלה היא באמת שאלה של רצון לדעת, לפעמים זו שאלה רגשית שמחפשת תשובות במקום של קרבה ואמפתיה.
לדאוג לעצמכם: כי אתם העוגן של הילדים
מה עושים כשההורים עצמם לחוצים, עייפים או אפילו על סף שבירה? חשוב לזכור: אנחנו בני אדם. אתם מתמודדים עם אתגרים שאף הורה באף מדינה לא מתמודד איתם. שימו לב לעצמכם.
אם אתם מתקשים לבקש עזרה, זה הזמן לעבוד על המידה הזו ולהתחיל לדבר את הקושי ולבקש עזרה. אתם חשובים כי הילדים שלכם נושאים את עיניהם אליכם. היעזרו בקהילה, באנשי מקצוע ובמשפחה.
ציפיות גמישות: חינוך דרך אהבה
האם כדאי "להוריד ציפיות" מהתנהגות הילדים בתקופה הזו? באופן כללי, מפלס הציפיות שלנו מילדינו צריך להיות נמוך. הציפיות שלנו מגיעות לרוב מרצונות אישיים ולא תמיד מודעים. הציפייה החשובה ביותר, בטח בזמנים כאלה, היא שנהיה יחד כמשפחה, בנעימות, בשמחה וברגישות. שנאהב אחד את השני וננהג בטוב לב.
חלק מחינוך הוא גמישות, ודווקא במקום הגמיש להורים הרבה יותר קשה. אמרו יותר "כן" מאשר "לא". את ה"לא" שמרו למקרים שבהם התנהגות הילד מזיקה לו או סותרת את הערכים שאתם מנכיחים בביתכם. זכרו: חינוך לא נבחן רק בזמנים רגועים. דווקא בתקופות כאוטיות, כשהגבול ברור אך נעים – הילדים מרגישים בטוחים. ה"לא" שלכם יכול להיות כמו יד שמובילה, אם הוא מגיע מתוך אהבה ולא מתוך עצבנות.
חיזוק ביטחון ויציבות: תיווך רגשי והתערבות נכונה
איך מחזקים את תחושת הביטחון והיציבות של ילדים כשאין שגרה? חיזוק תחושת הביטחון תלוי מאוד בהורה. הורה שיודע לנהל את רגשותיו מעביר לילד מסר של יציבות. יחד עם זאת, גם אנחנו כהורים חרדים, מפחדים, כועסים ומתרגשים. זה טבעי ואנושי. חשוב שילד ילמד מההורה איך לווסת את הרגש שלו, איך לדבר על הרגש שלו ואיך לדבר את הצורך שלו.
איך לעזור לאחים להסתדר טוב יותר ביניהם? הילדים יותר בבית ולכן יש יותר אינטראקציות. ברגע שתבינו: שמערכת היחסים האחאית שייכת להם, שתפקידכם הוא לא לשפוט אלא לגשר ושאין לכם זכות לתפוס צד כי לא ראיתם את התמונה המלאה, מערכת היחסים של האחים תשתפר.
כשאתם נמנעים מלבחור צד – אתם מאפשרים מרחב למידה עצום שיתרום להם לכל מערכות היחסים בחייהם! נסו לתווך רגשות במקום להפעיל שליטה הורית מיותרת. במקום: "מה עשית לו? אתה אחיו הגדול!" או "למה אתה תמיד מציק?", נסו משפטים כמו: "זה קשה להיעלב מאח שלנו, תשתפו אותי מה אתם מרגישים."
התנהגויות נורמליות בתקופה לא נורמלית: מתי לפנות לעזרה?
יש תופעות לוואי והתנהגויות לא רגילות אצל ילדים שהן הגיוניות בתקופה זו. לעיתים קרובות, יש התנהגויות מאוד נורמטיביות, שלנו כהורים נראות כלא נורמטיביות: הצורך בקרבה פיזית, לינה משותפת, רגרסיה בגמילה מחיתולים, בהלה מרעשים – כל אלו נורמליים במצב הנוכחי. אפשר ורצוי לישון יחד, והגיבו בהכלה כלפי הפספוסים והפחדים.
מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית? כשהבטן שלכם מדברת איתכם. וגם כאשר: לאורך זמן יש סיוטים, תלות מוגברת מאוד בהורים, לחץ ופחד לצאת מהבית. כאשר הילד מתלונן על כאבים פיזיים ללא סיבה רפואית נראית לעין: כאבי בטן, בחילות, הקאות, הזעה וכאשר הילד מדבר על מוות באופן אובססיבי ומציג עמדה של ייאוש (בעיקר מגיל 9 ומעלה).
התנהגות לא רגילה בזמן לא רגיל היא לעיתים תגובה בריאה. הסימן שדורש תשומת לב הוא משך הזמן, עוצמת הפגיעה בתפקוד, והתחושה הפנימית שלכם כהורים. שימו לב לפעול מתוך אחריות הורית ולא מתוך בהלה או פאניקה.
ולסיום, מה שחשוב לזכור, גם אם אין לכם תשובות לכל שאלה, עצם זה שאתם שואלים – זה אומר שאתם הורים נוכחים, אוהבים ועושים הכי טוב שאתם יכולים. וזה – בדיוק מה שהילדים שלכם צריכים עכשיו.
