אלפים ליוו את הבה"ח אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל תלמיד ישיבת "תושיה" בתפרח בדרכו האחרונה, במסע לוויה מצמרר בירושלים, שם נטמן לצד אחיו שנקבר ימים קודם לכן.
אביו ורבותיו הספידו בכאב עצום וקיבלו דין שמים, לאחר הטרגדיה הקשה שהסעירה את הציבור החרדי כולו.
מסע הלוויה יצא מבית משפחתו ברחוב הרב כהנמן בשכונת רמת שלמה בירושלים, כאשר קהל רב מכל רחבי הארץ הגיע להשתתף במסע ההלוויה המצמרר.
המסע המשיך לעבר הר המנוחות, שם נטמן לצד אחיו הבה"ח יששכר דב שפיגל ז"ל, שנפטר ימים ספורים קודם לכן, באותה טרגדיה קשה. המעמד כולו היה רווי דמעות, כאשר בני המשפחה, חברים ותלמידי ישיבות עמדו המומים לנוכח האסון הכבד שפקד את המשפחה.
במהלך מסע הלוויה המצמרר נשמעו הספדים קורעי לב, ראשון המספידים היה האב, הגאון רבי שלמה שפיגל שליט״א ראש החבורה בישיבת מיר, שאמר בדמעות: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך". בדבריו הוסיף ותיאר את המורכבות שבכאב: "הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, אבל מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? איך אפשר לשמוח?". עוד אמר כי "אצל הקב"ה יש גם שמחה, אבל מצד שני יש גם 'במסתרים תבכה נפשי', ואצל הקב"ה זה לא סתירה". האב עמד על טהרתו של בנו ואמר כי "הוא היה נקי וצדיק ודקדק בהלכה הוא היה טוב לכולם", והוסיף בכאב: "אנחנו לקינו בכפליים, אחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים". לסיום ביקש: "תהיה מליץ יושר עלינו… ועל כל המתנדבים שטרחו לחפש אותך".
לאחר מכן הספיד ראש הישיבה הגאון רבי אביעזר פילץ שליט״א, שפתח בפסוק: "קול ה' בכוח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים", והסביר כי "ארזים זה הבחורים, שהיו שתולים בבית ה', הקב"ה שבר את הארזים בצורה לא טבעית". הוא הוסיף: "כל בני הישיבה מדוכדכים, אברהם ישעיהו היה מיוחד בשמחת חיים – חיים של תורה, חיים של תפילה וחיים של אהבת חברים", והביא את הפסוק: "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". בסיום קרא להתעוררות ואמר כי יש להתחזק נוכח המצב הקשה של עולם התורה.
הגאון רבי ישראל גנס סיפר כי זכה ללמוד עם המנוח עד יומו האחרון, והדגיש כי מדובר ב"בן עלייה שאין כדוגמתו".
המשגיח הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל הביא מדברי חז"ל על תלמידי רבי עקיבא ואמר: "רבי עקיבא איבד עשרים וארבעה אלף תלמידים, ובכל זאת הלך והעמיד תלמידים חדשים שמהם נמשכה כל התורה". מתוך כך פנה לאב ואמר: "תמשיך בעבודת הקודש למרות כל הקושי והצער". הוא אף סיפר על מקרה מרגש בו בחור נמנע משידוך בימי האבל, והרבנית ביקשה ממנו להמשיך, ואמר: "תראו איך מתוך הצער הם ממשיכים לשמח אחרים".
את מסכת ההספדים חתם הגאון רבי יהושע מישקובסקי, שהביא את הפסוק: "בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו", וסיפר כי המנוח אמר לו בעבר: "הרוצה להחכים ידרים, אני רוצה מקום שמנותק מעולם הזה, אני רוצה להתעלות". עוד הוסיף: "הוא היה מרומם, לא עוד בחור, אלא מי ששאף לגדולות בידיעות ובשאיפות".
האבל הכבד הורגש לאורך כל מסע הלוויה, כאשר הציבור מתקשה לעכל את גודל הטרגדיה ותחושת האובדן הגדולה. רגעים מצמררים נרשמו בעת אמירת הקדיש על ידי האב, שפרץ בבכי מר באמירת "יהא שלמא רבא", ולאחר קריעה נוספת יצאה הלוויה לעבר הר המנוחות.
כזכור, באירוע הטביעה הקשה שאירע בחוף צאנז בנתניה, נסחפו שני האחים לבית שפיגל במי הים הסוערים. האח הבכור, יששכר דב שפיגל ז"ל, נמשה מהמים במצב אנוש ופונה לבית החולים, שם נאבק על חייו במשך מספר ימים עד שלמרבה הצער נפטר. אחיו הצעיר, אברהם ישעיהו ז"ל, הוגדר נעדר, וכוחות גדולים פעלו במשך ימים ארוכים לאיתורו.
מבצע החיפושים הנרחב כלל כוחות זק"א, משטרת ישראל, השיטור הימי ויחידות חילוץ מיוחדות, תוך שימוש באמצעים מתקדמים ובהם צוללים, רחפנים, מסוקים ואמצעים טכנולוגיים נוספים, כאשר הסריקות נמשכו לאורך קו החוף ובהתאם לתנאי הים והזרמים.
לאחר עשרה ימים של חיפושים מורכבים, אותרה הגופה מול חופי הרצליה בעקבות דיווח של מדריך שייט, והושלם הליך הזיהוי במכון לרפואה משפטית. לאחר מאמצים מרוכזים, שוחררה הגופה לקבורה והובאה היום למנוחות.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
