אלוף תומר בר סיים היום (שלישי) את תפקידו כמפקד ה-19 של חיל האוויר הישראלי, בתום קריירה צבאית מפוארת של 39 שנים. בטקס חגיגי אך טעון בכאב ובחשבון נפש עמוק, בחר בר להקדיש חלק ניכר מדבריו לנקודת השבר הקשה ביותר שחוותה המדינה וזרוע האוויר בראשה. בנאומו, לא היסס האלוף היוצא להישיר מבט אל הכישלון המהדהד של מתקפת השבעה באוקטובר והצהיר בכאב: "השבעה באוקטובר היה האסון הגדול ביותר שחווינו מאז השואה. אשא עימי לעד את המשמעות העמוקה של היום הזה. לא היינו שם עבור האזרחים . זה קרה במשמרת שלי, ובשעה שהפעלת חיל האוויר הייתה באחריותי. צה"ל כולו כשל באותו הבוקר. בשבעה באוקטובר החיל הופתע, הופתענו כולנו".
בר תיאר בנאומו את השעות הקריטיות שבהן ניסה החיל להתעשת תחת אש, במציאות חסרת תקדים שבה המערכה מתנהלת בתוך יישובי המדינה. הוא הסביר כי "מהשעה 06:29 פעלנו מיד למימוש משימותינו. הטסנו כוחות והסתנו משימות, בהלימה תמונת המצב שהתעדכנה בהדרגה. לראשונה בתולדות חיל האוויר, המשימה שלנו הייתה להגן על אזרחי המדינה, כשהמלחמה מתחוללת בתוך שטח המדינה. באותה שבת ארורה יירט מערך ההגנה האווירית של החיל מאות טילים, לוחמי שלדג ו669- הסתערו בגבורה, כלל המשרתים בשדה ובמטה המבצעי עשו כל שיכלו כדי לייצב, להגן ולעבור להתקפה, אך זה לא הספיק. באותו היום נרצחו מאות רבות של אזרחים והחיל איבד לוחמים רבים – כולם חרפו נפשם בגבורה עילאית".
לצד הכאב על המחדל, התייחס מפקד חיל האוויר היוצא ליכולות האסטרטגיות שהופגנו בהמשך הלחימה, בדגש על המערכה הישירה מול טהראן. בר חשף טפח מהמורכבות של המבצעים ארוכי הטווח וציין כי "במערכות 'עם כלביא' ו'שאגת הארי' טסו לוחמי ולוחמות צוות האוויר למרחקים עצומים, תוך סיכון בלתי נתפס. המשימות כנגד ציר הרשע, לשם הסרת איום קיומי מעלינו, היו מהמורכבות והמאתגרות שחווינו, ועם זאת ללא ספק – ראויות ומוצדקות". הוא הדגיש את הברית האמיצה עם הממשל האמריקני, ברית שהגיעה לשיאה המבצעי בחודשים האחרונים.
לדבריו, שיתוף הפעולה עם חיל האוויר האמריקני הגיע לרמות אינטימיות וחסרות תקדים של אחדות מבצעית. "נלחמנו באיראן שכם אל שכם, עם המעצמה מספר אחת בעולם, בשיתוף פעולה ובהישגים אופרטיביים חסרי תקדים. חלקנו את המודיעין האינטימי ביותר, שקדנו ביחד על התוכניות וטסנו ביחד – שני חילות שהם כוח אדיר ומאוחד", אמר בר, אך מיהר להבהיר כי ישראל שומרת לעצמה את חופש הפעולה המלא. "נשמור על היכולת הזו, אך גם לא נוותר על יכולתנו לפעול באופן עצמאי. גם ברגעים אלה ממש אנו דרוכים ומוכנים לכל התפתחות – בהגנה ובהתקפה".
