שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום, יום פטירתו של רבנו יוסף חיים מבגדד בעל ה'בן איש חי' זיע"א.
רבנו יוסף חיים בהיותו ילד קטן נפל לבור המים וחלה אנושות, היה סיכוי גדול שהוא חלילה וחס ינפח את נשמתו. ברגעים של דמדומים בין חיים למוות, נשא הילד את ידיו ואמר: "ריבונו של עולם! אם תשאיר אותי בחיים, אני מבטיח להקדיש את כל חיי לתורה". באותו רגע הוא הבריא, ומאז ועד היום כולנו זוכים ונהנים מאורו ומספריו בכל מכמני התורה.
מורי ורבותי!
כל כך הרבה פעמים החלטנו החלטות, וכל כך הרבה פעמים בחודש הזה, חודש אלול, חודש ההחלטות, רצינו להשתנות, והנה לאחר שבוע, שבועיים, שלוש- שוב זה לא קרה.
מדוע ההחלטה של אותו ילד יוסף חיים הקטן הפכה אותו לגדול הדור, וההחלטות שלנו לא תמיד מגיעות לרמה זו ואפילו לא לחציה?
התשובה היא חד משמעית, החלטה אמיתית שורדת ומחזיקה מעמד מול כל הקשיים, אבל החלטה שמגיעה עם מגעים של ספוג ובולמי זעזועים, הולכת להיעזר בכל זעזוע ולתרץ את הסיבה לנפילה הבאה.
רבנו יוסף חיים בהיותו ילד קיבל את ההחלטה בצורה נחושה, היה ברור לו במאת האחוזים שכאשר הוא מבריא, הוא הולך להקדיש את חייו לתורה, והוא עשה זאת בצורה המושלמת ביותר.
אם נתייחס באותה רצינות להתחייבויות שלנו, אם נתייחס באותה רצינות לקבלות אותם אנו מקפידים לקבל מדי שנה בשנה בחודש אלול, נזכה לממש אותן.
רק שלפני הקבלה אנחנו אמורים לקבל את הרצינות שבאותה קבלה.
כלומר, בטרם אנו נקבל את הקבלה לשנה החדשה – שנת תשפ"א, נקבל על עצמנו לקבל את אותה קבלה ברצינות, וכלל שהקבלה תהיה רצינית יותר, היא תשרוד לאורך זמן רב יותר, ותשנה את חיינו לטובה ולברכה.
וברוכים תהיו!
תודה רבה הרב!!!
קצר ולענין
מחזק ומעלה…