במרחק של 1,800 קילומטרים מישראל, בלב המדבר העיראקי השומם, ניהלה מדינת ישראל את אחת האופרציות החשאיות והנועזות ביותר בתולדותיה. לפי דיווח נרחב שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", ישראל הקימה מוצב צבאי קדמי בשטח עיראק זמן קצר לפני פרוץ המערכה מול איראן. המתקן, שנבנה בידיעתה המלאה של ארצות הברית, שימש כמרכז לוגיסטי חיוני ובסיס לכוחות מיוחדים של חיל האוויר, במטרה להעניק לישראל יתרון מבצעי משמעותי מול משטר האייתוללות.
הנוכחות הישראלית במדינה שלישית אפשרה לחיל האוויר לבצע אלפי תקיפות לאורך חמישה שבועות של לחימה, תוך קיצור טווחים והיערכות מהירה לתרחישי חילוץ. במוצב הוצבו צוותי חיפוש והצלה ייעודיים למקרה של נפילת טייסים בשטח אויב, אם כי בפועל לא נדרשו לכך שכן אף מטוס ישראלי לא הופל. עם זאת, המתח הגיע לשיאו כאשר מטוס F-15 אמריקאי הופל סמוך לאיספהאן; ישראל הציעה סיוע בחילוץ מהמוצב הקדמי, אך הכוחות האמריקאיים השלימו את המשימה בעצמם.
החשאיות של המקום עמדה למבחן גורלי בתחילת חודש מרץ. רועה צאן מקומי שהבחין בפעילות חריגה ובתנועת מסוקים באזור המבודד, דיווח על כך לרשויות בבגדד. הצבא העיראקי שלח כוחות סיור לבדיקת השטח, וישראל, כך לפי הדיווח בעיתון האמריקאי, נאלצה להשתמש בכוח אש אווירי כדי להרחיקם. התקרית הסתיימה במותו של חייל עיראקי ובפציעתם של שניים נוספים. בהמשך נשלחו יחידות עילית עיראקיות למלחמה בטרור לסרוק את האזור, ואלו מצאו ראיות לפעילות צבאית, אך לא הצליחו לחשוף רשמית את המוצב הישראלי.
במישור המדיני, עיראק הגישה תלונה רשמית לאו"ם על תקיפות אוויריות של כוחות זרים בשטחה, כשהיא מייחסת את הפעילות לארצות הברית. בוושינגטון הכחישו מעורבות ישירה בתקיפות, בעוד שבישראל שמרו על עמימות, מלבד רמזים עבים שפיזר מפקד חיל האוויר היוצא. בתחילת מרץ כתב אלוף תומר בר ללוחמיו כי "בימים אלה, לוחמים מיחידות מיוחדות של חיל האוויר מבצעים משימות מיוחדות שיכולות להצית את הדמיון".
המומחים מסבירים כי הבחירה במדבר המערבי של עיראק אינה מקרית. מייקל נייטס, ראש מחלקת המחקר בחברת הייעוץ Horizon Engage, ציין כי האזור מתאים למאחזים מסוג זה בשל היותו דליל אוכלוסין, כפי שנעשה בעבר על ידי האמריקאים במלחמות המפרץ.
