עולם החתונות החרדי חווה בשנים האחרונות טלטלות ושינויים דרמטיים בסגנונות המוזיקליים, אך עבור זמר החתונות המצליח שלמה אשר, המוזיקה היא רק חצי מהסיפור.
בראיון מרתק באולפן 'המחדש', מספר אשר על חייו המורכבים כמי שמופיע כבר למעלה מעשר שנים בחתונות הליטאיות, החסידיות והספרדיות, ובו זמנית מקפיד לשמור על מעמדו כאברך כולל מן המניין בשעות הבוקר ואחר הצהריים. "אני באותו קו כבר ברוך השם כבר 15 שנה" הוא משתף ומסביר כיצד הוא מסיים את הלימוד בשעות הערב המאוחרות ומגיע ישירות לאולם מבלי שהדבר יסתור את שגרת חייו הרוחניים.
לא נפתח לכם? נסו כאן
צילום: יעקב שלמה | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ
אשר מודה כי החזרה המאוחרת מהאירועים, לעיתים בשעות הקטנות של הלילה, דורשת כוח רצון אדיר: "התשובה לזה זה כוח רצון בעיקר, שאתה רוצה באמת לקום וללמוד ולעשות עם עצמי משהו. כי אני יודע שגם, אם אני אעבוד לצורך העניין אפילו שלוש פעמים ביום באירועים, ולא למדתי דף גמרא באותו יום, או עוד איזה סעיף במשנה ברורה בשולחן ערוך, אני אישית, בכל אופן, אני מרגיש ריקנות. כאילו, אתה תפוצץ אותי בכסף, זה חשוב וזה, אני לא אגיד לך שאני לא צריך את הפרנסה, אבל בלי להכניס לזה, אתה יודע, את הלימוד תורה ביום-יום, אני מרגיש שהיום הלך. באמת."
הוא זוקף את ההצלחה הזו לזכות רעייתו ומצדיע לה: "באמת בלי העין הרע, כל הילדים שיש לה על הראש שלה, ואתה יודע, יש לה את כל הבישולים על הראש, וגם את העבודה האישית שהיא עובדת. והיא באמת, תודה להשם שהיא מאפשרת לי להמשיך בלימוד… אז באמת, זה מה שנקרא שלי ושלכם, שלנו, זה באמת בזכותה."
במהלך הראיון נזכר אשר בצעדיו הראשונים וחושף סיפור צבעוני במיוחד על הדרך המקורית שבה נסגרה חתונתו הראשונה, כשהיה בחור ישיבה צעיר כבן שמונה עשרה וחצי בלבד. "אתה לא תאמין," הוא צוחק, "היה לי חבר שהוא מכר, היה מוכר בחנות חליפות, לא יודע איך, קניתי שם חליפה אצלו, ואז אחד שהתחתן בדיוק, חתן קנה חליפה לעצמו. עכשיו, חבר שלי אומר לו – יופי, חליפה יש לך, עכשיו יש לך פה גם זמר לחתונה".
למרות חוסר הניסיון המוחלט באותם ימים, אשר לא הראה סימני לחץ, זרם עם ההצעה, ולאחר מספר ימים חזר אל החתן המופתע שזכר אותו רק כ"הוא מהחליפות", וסגר את האירוע שהפך להיסטוריה. מאז עבר כברת דרך ארוכה, אך הוא עדיין זוכר היטב את הפחדים ואף חושף את חלום הבלהות המפחיד ביותר שרודף אותו בלילות ומסרב לעזוב: "הפחד, החלום המפחיד שלי זה שאני, אמיתי למחה, כשאני נוסע כל פעם לחתונה לירושלים, השעה תשע וחצי ואני מאחר, ואני בלחץ באוטו, ואני נותן גז, ואני כול כולי בלחץ, שהוא יורק, כשלא יתקשרו, רק כשלא יתקשרו, ואני מתעורר, וכל פעם אני אומר, אה, זה חלום, זה הכי מפחיד שלי, אבל אתה יודע מה זה יישאר בחלומות."
מעבר לחלומות המבהילים, עולם האירועים סיפק לו גם פאדיחות בלתי נשכחות בזמן אמת. אשר משתף ברגע דרמטי במיוחד מאחת החתונות הראשונות שלו באולמי "היכלי מלכות", כאשר מערכת מגבל הדציבלים של האולם הובילה לחושך מוחלט ברגע השיא של הערב. "פתאום ברגע שלא עוקפים את הדציבלים והדציבלים עוברים את הווליום המותר, החשמל נופל בכל האולם. באותו ערב התחלתי לשיר 'עוד ישמע' ולקבל את פניו של החתן. כולם קופצים, ופתאום אני רואה את ה… את כל החשמל נופל, בום. חושך מוחלט, טוטאלי… שלוש פעמים, ככה, עד שנפל לאיש הסאונד האסימון. הוא אמר לי, לא נעים, שנייה, שנייה, אני אעשה את זה בשתי שניות, הוא סידר את זה. את הקטע הזה, אני לא אשכח, אתה רואה את החתן בפחד, בחושך, הוא לא רואה כלום. זה היה באמת משהו מדהים".
כיום, הוא מנווט בהצלחה בין הסגנונות השונים ומציין שהדור הצעיר בישיבות מעדיף כיום "דנסים וטרקים" על פני סגנון הרוק הקלאסי שהיה נהוג בעבר, ומסביר כי הוא נהנה להעניק מענה רחב שכולל גם פיוטים ומוזיקה מזרחית בדינרים והילולות, ואף שילובים של מקצבים מזרחיים בחתונות חסידיות, דבר שהוא מגדיר כגיוון יפה ויצירת פסיפס של "חדש ימינו כקדם".
