זעזוע בציבור החרדי בעקבות החלטת בית המשפט העליון לדחות על הסף את עתירת ארגון "אמת ליעקב בישראל", שביקשה לעצור את מה שהוגדר כענישה קולקטיבית וכלכלית נגד התא המשפחתי החרדי. בארגון מביעים זעזוע עמוק מהפסיקה, שהתקבלה לאחר המתנה של כחודש, וטוענים כי השופטים בחרו להתחמק מליבת הסוגיה החוקתית בתירוצים פרוצדורליים של "שינוי תשתית עובדתית". בעוד העתירה הציפה שאלות כבדות משקל על אפליה בוטה בין "דם לדם", בחר בית המשפט להתמקד בשאלת סמכות היועמ"שית תוך התעלמות מוחלטת מההשוואה הצורמת למדיניות המקלה כלפי משפחות פעילי טרור ומסתננים.
הנתונים שנחשפו בעתירה, משרטטים תמונה של פער בלתי נתפס בסטנדרטים המשפטיים בישראל. מצד אחד, קיימת חסינות למשפחות מחבלים, כפי שנקבע בעבר כי "אין לשלול קצבאות מהורי קטין שהורשע בטרור חמור כדי לא לפגוע ברווחתו", ואף נאסר להרוס בתי מחבלים במטרה "לא לפגוע בבני משפחה חפים מפשע". מן העבר השני, אל מול רחמנות זו, המדינה והיועמ"שית מקדמות סנקציות דרקוניות הכוללות שלילת סבסוד מעונות יום, הנחות בביטוח לאומי וביטול הטבות דיור. מדובר בפגיעה ישירה בנשים, פעוטות ומוסדות חינוך, ללא כל הרשעה אינדיבידואלית ובניגוד לאמנות בינלאומיות האוסרות ענישה קולקטיבית.
מעבר לאפליה התקציבית, הארגון חשף בעתירה כי לשכת היועמ"שית הסתירה והשמיטה חוות דעת מקצועית של גורמים במשרדי הממשלה המתנגדים לסנקציות אלו. דחיית העתירה ללא בירור עובדתי של פעולות הסתרה אלו פוגעת אנושות בשקיפות השלטונית ובאמון הציבור בשלטון החוק, במיוחד כאשר מדובר בזכויות יסוד של מיעוט. בארגון מבהירים כי לא מדובר בסוף פסוק ומתכוונים להגיש בקשה לדיון חוזר בהרכב מורחב נוכח השאלות המוסריות שנותרו ללא מענה, לצד עתירה חדשה שתתמקד אך ורק באפליה הפסולה אל מול התקדימים המגינים על משפחות מחבלים.
במקביל למישור המקומי, "אמת ליעקב" בוחן את שילוב פסק הדין כנדבך מרכזי בתביעה שתוגש לבית הדין הבינלאומי בגין רמיסת זכויות אדם שיטתית של המיעוט החרדי. בארגון חותמים את הדברים במסר נחרץ וחד משמעי: "לא נשלים עם מציאות משפטית מעוותת שבה זכויותיהם של בני משפחת מחבל עדיפות על זכויותיהם של אם וילד חרדי". המאבק על זכויות המיעוט היהודי האותנטי בישראל עולה שלב, כשהמטרה היא להביא להפסקת האפליה המובנית במערכת המשפט.
